אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים ביומי

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.המשיב, יליד מרץ 1970, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 26.8.95. עקב התאונה נגרמה לו נכות אורטופדית בשיעור 27%. המערערת הינה המבטחת של הרכב המעורב בתאונה וחייבת לפצותו על נזקיו בתאונה. בית המשפט המחוזי פסק למשיב את נזקיו עקב התאונה, ובפנינו מערערים המערערת והמשיב, בערעור שכנגד שהוגש על ידו, על הסכום שנפסק. הערעור והערעור שכנגד מתייחסים למרבית פרטי מרכיבי הנזק. להלן אתייחס רק לאותם פרטי נזק המצדיקים התערבות או התייחסות.

הפסד השתכרות

2.בית המשפט המחוזי קבע שכושר השתכרותו של המשיב ערב התאונה היה בסך 2,500 ש"ח. למשכורת זו הגיע המשיב בראשית דרכו כנהג משאית עד 15 טון, כשהיה בן 25 שנים. בית המשפט הניח שהיה מגיע לשכר גבוה יותר כעבור זמן, והוא העריכו "מכאן ולהבא" בסכום של 5,000 ש"ח נטו בממוצע (בערכי הכסף במועד פסק הדין).

עוד קבע בית המשפט, שנכותו התיפקודית של המשיב והפסד השתכרותו, לאחר חלוף 21 חודשים, בהם היה הפסד השתכרותו מלא, הוא בשיעור 35%.

על פי נתונים אלה, חישב את הפסד השתכרותו של המשיב בעבר עבור 21 חודשים של הפסד מלא, ולפי הפסד של 5,000 ש"ח לחודש, פסק למשיב 105,000 ש"ח. עבור הפסד כושר השתכרות בעתיד פסק לו - לפי הפסד השתכרות של 35% מ5,000- עד הגיעו לגיל 65 שנים - סכום של 474,122 ש"ח.

3.אין, לדעתי, להתערב בקביעת נתוני היסוד של בית המשפט לחישוב ההפסד, דהיינו שהמשיב היה מגיע ביום פסק הדין לשכר של 5,000 ש"ח נטו, וכי בשל התאונה נפגע כושר השתכרותו בשיעור 35%. עם זאת, נפלו שתי טעויות בדרך החישוב של בית המשפט, האחת מקפחת את המשיב והאחרת את המערערת. הטעות הראשונה היא, בכך שבית המשפט לא פסק למשיב הפסד השתכרות כלשהו עבור התקופה מהמועד של חלוף 21 חודשים מיום התאונה ועד למועד פסק הדין. המדובר בתקופה של כ26- חודשים בהם הפסיד המשיב, לפי הנתונים שקבע בית המשפט, כל חודש 1,750 ש"ח, ובסה"כ כ45,500- ש"ח. סכום זה, בצירוף ריבית מחושבת מאמצע התקופה, היה על בית המשפט לפסוק למשיב.

מצד שני, קופחה המערערת בכך שעבור כל התקופה, הן בעבר והן בעתיד, יצא בית המשפט מהנחה שכושר ההשתכרות של המשיב הוא 5,000 ש"ח נטו. כשקבע בית המשפט שגובה השתכרותו הממוצע של המשיב מיום פסק הדין ואילך הוא 5,000 ש"ח נטו, ולנוכח השתכרותו ערב התאונה, לא היה מקום שלגבי תקופת העבר יחשב את הפסדיו של המשיב על בסיס כושר השתכרות של 5,000 ש"ח. שיערוך של סכום השתכרות המשיב ערב התאונה, בסך 2,500 ש"ח ליום פסק הדין, נותן סכום של כ3,400- ש"ח. יוצא, שבדרך אמדן, משכורתו של המשיב היתה עולה מיום התאונה עד יום פסק הדין מ3,400- ש"ח ל5,000- ש"ח (בערכי הכסף ביום פסק הדין). בהתאם לכך, הסכום הממוצע של כושר ההשתכרות בעבר עמד על סכום שבין שני הסכומים הנ"ל ולא על 5,000 ש"ח.

4.בית המשפט פסק למשיב שני סכומים נוספים שמצדיקים לכאורה התערבות. האחד הוא בגין עזרת צד שלישי בעבר ועזרה צפויה שלו בעתיד בסך 120,000 ש"ח. על פי עובדות המקרה, נראה סכום זה גבוה מהראוי. והשני הוא, סכום של 50,000 ש"ח שנפסק עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. נוכח הסיעוד הרפואי ללא תשלום לו זכאי המשיב מקופת החולים בה הוא חבר, הסכום שנפסק גבוה מהראוי, אפילו נצא מהנחה שלחלק מהוצאותיו הרפואיות לא יהיה כיסוי.

מאידך גיסא, קופח המשיב בכך שלא נקבעה לו כל ריבית בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו.

5.כשבא אני לקבוע את שיעור הסכומים שהיה מקום לפסוק לכל צד בהתאם להערות דלעיל בפיסקאות 3 ו4-, הנני סבור שבסך הכל, בדרך אומדן, הסכומים מתקזזים זה מול זה.

אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות המקרה, כל צד ישא בהוצאותיו.

ש ופט

השופט י' טירקל:

אני מסכים. ש ופט

השופט א' ריבלין:

אני מסכים. ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, ה' בחשון התשס"ב (22.10.2001).