אבנר חדד ואח' נ' ס.ע.מ.ר נכסים ואחזקות בע"מ ואח'

פסק-דין

במקרה דנן בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו של המפרק לעניין כל אחת משלוש העסקאות מושא הערעור. לעניין העסקה הראשונה (שעמדה במוקד הערעור שלפנינו) קבע בית המשפט כי אין לתת תוקף לשעבוד שנרשם באיחור – ולאחר שהחלו הליכי הפירוק ביוזמת המערער 1 – וזאת בשם עקרון השוויון בין הנושים, שהינו עקרון יסוד בדיני פירוק. יתר על כן, נפסק כי קבלת טענתו של המערער 1 תוביל לתוצאה בעייתית שבמסגרתה תוטל החובה לברר את פרטי המקרקעין של החברה על כל אחד מנושיה, שייאלצו לבדוק בלשכת רישום המקרקעין ולא יוכלו להסתפק בבדיקות במרשם החברות. בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת השעבוד ממרשם החברות ועל מחיקת המשכנתא הרשומה לזכות המערער 1 מפנקס המקרקעין.

באשר לטענות המערער בהתייחס לפסק הדין לגבי העסקה השלישית, שהועלו בשולי הדברים במסגרת הערעור דנן; בית המשפט קבע כי מדובר בעסקה שנועדה להעדיף את המערער 1 על פני נושים אחרים. בית המשפט עמד על כך שהמערער 1 היה זה שתכנן את העסקה עם המערערת 2, רעייתו של המערער 1, והוא זה שהגיש – כאמור – את בקשת הפירוק, בחלוף שלושה חודשים. בנוסף קיבל בית המשפט את הטענה כי בלאו הכי לא התקיים התנאי המתלה שבבסיס העסקה, וכי גם מטעם זה יש לראות את העסקה כבטלה.

לאחר עיון בכתבי בי-דין מטעם הצדדים ושמיעת טענות באי כוחם בדיון לפנינו, אנו דוחים את הערעור על פי סמכותנו מכוח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לא מצאנו כי נפלה שגגה בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וממצאים אלו תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיעה. בנוסף, לא מצאנו כי נפלה טעות שבחוק בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 15,000 ש"ח, ובהוצאות המשיב 7 בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ג בניסן התשע"ה (2.4.2015).