From the court's archiveCivil appeal

עו"ד יהושע רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ

CA 7665/07 was decided on 25 March 2009.

The court's decision, in its own words.

המערער ישא בשכר טרחת באי כוחם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח, ובהוצאות לטובת המדינה (המשיבה 3) בסכום של 10,000 ש"ח.

The ruling came on 25 March 2009.

Court: The Supreme Court
Case: CA 7665/07
Opened: 2007
Decided: 25 March 2009
Length: 7 pages

This is how to cite the ruling.

ע"א 7665/07 עו"ד יהושע רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ (25.3.2009)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

פסק-דין

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 7665/07

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערערים:

1.עו"ד יהושע רוזנצוויג

2.מצדה חברה להנדסה בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1.רהיטי צרעה בע"מ

2.קיבוץ צרעה

3.מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.5.05 בתיק הפ 1309/02 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' רביד

תאריך הישיבה:

א' באד ר התשס"ט

(25.2.2009)

בשם המערערים:

עו"ד י' רוזנצוויג

בשם המשיבים 1-2:

עו"ד ד' מירקין; עו"ד מ' כהן

בשם המשיבה 3:

עו"ד י' רוזנפלד

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

1.בפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד) מיום 3.5.2005, בה, בין היתר, חויב המערער 1 (להלן: המערער) בהוצאות אישיות לטובת המערערת 2 (להלן: חברת מצדה) בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.

נציין כבר בשלב זה כי הגשת הערעור התאפשרה למערער על פי החלטת רשם בית משפט זה מיום 11.8.2005 (כבוד השופט ע' שחם) במסגרת רע"א 5628/05, ובהמשך על פי החלטות הרשם ביום 1.9.2005 ו-17.6.2007 (כבוד השופט י' מרזל). במסגרת החלטות אלו נתאפשר לו להגיש ערעור בשמו בלבד ורק כנגד ההחלטה לחייבו בהוצאות אישיות, שנתקבלה במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2005. חרף זאת, הוגש הערעור הן בשמו והן בשם חברת מצדה, וכשהוא תוקף, בראש ובראשונה את ההחלטה מיום 3.5.2005 לגופה, בניגוד להחלטות החלוטות לעיל. למותר לציין כי על אף ניסיונו של המערער להרחיב את יריעת הערעור, הדיון ייעשה אך ורק בהחלטה לחייבו בהוצאות אישיות.

2.הרקע להחלטה מיום 3.5.2005 הינו בקשה אותה הגיש המערער ל בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 21.11.2002, בשמה של חברת מצדה, כנגד המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) לביטול פסק בורר (ה"פ 1309/02) (להלן: התובענה).

בדיון שנערך בתובענה ביום 1.4.2003 יידע בא כוח המשיבים את בית המשפט המחוזי כי במסגרת דיון בפירוקה של חברת מצדה, ניתנה על ידי בית המשפט (כבוד השופט ג' קלינג) החלטה בענין המערער, לפיה לא יתאפשר לו לייצג את החברה, אלא אם יפקיד ערבות בסך 100,000 ש"ח (להלן: החלטת השופט קלינג). מנגד, הודיע המערער כי הגיש בקשה לבית משפט זה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת השופט קלינג. בעקבות זאת, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד) על דחיית הדיון בתיק ללא מועד.

ביום 31.10.2004 הורה בית המשפט למערער להעביר לבא כוח המשיבים את מספר התיק בערעור שהתקיים בפני בית משפט זה בתוך 7 ימים. ביום 7.12.2004 שב והורה בית המשפט למערער להעביר לבא כוח המשיבים את מספר התיק בתוך 5 ימים, ולא – יירשם התיק למחיקה. ביום 15.12.2004 הורה בית המשפט על מחיקת התובענה, שכן המערער לא קיים את ההוראה האמורה.

ביום 3.5.2005 דחה בית המשפט את בקשתו של המערער לביטול ההחלטה למחיקת התיק. בסיפא להחלטה הורה בית המשפט על חיובו של המערער בהוצאות אישיות בסך 10,000 ש"ח לטובת חברת מצדה ו-5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. בית המשפט ציין, בהקשר לחיוב בהוצאות, כי בהתנהלותו של המערער היה משום חוסר תום לב, הגובל בשימוש לרעה בהליכי משפט. זאת, בהתייחסו להצהרת המערער בפני בית המשפט ביום 8.12.2002 כי ברשותו החלטה של בית המשפט העליון בדבר אישור שניתן לו לייצג את חברת מצדה, שעה שלשיטתו שלו פועל הוא על פי ייפוי כוח שניתן לו מטעם ישראלה רוזנצוויג (להלן: גב' רוזנצוויג), מכוח המחאת זכותה של החברה אליה. עוד ציין בית המשפט כי המערער פעל שלא כדין בשם חברת מצדה והעלים עובדות מהותיות מבית המשפט.

מכאן הערעור שבפנינו, המוגבל כאמור, מתוקף החלטות הרשמים, לסוגיית ההוצאות האישיות שהוטלו על המערער.

3.בפי המערער טענות רבות כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, אולם חרף האמור לעיל, מתמקדות הן ברובן כנגד עצם ההחלטה למחוק את התובענה, ואין הן נוגעות הלכה למעשה לחיובו בהוצאות, כששוב ושוב חוזר המערער על בקשתו לבטל את החלטת המחיקה לגופה (סעיפים 1, 15 ו-21 להודעת הערעור). כך, טוען המערער טענות הנוגעות לטעמים בגינם לא קוימה החלטת בית המשפט מיום 7.12.2004 לפיה היה עליו להעביר את פרטי הערעור למשיבים, ואף מרחיק וטוען כי ממילא לא היה הכרח בהעברת הפרטים האמורים לאור נגישותם באמצעות אתר האינטרנט, בהתעלמו מכך ש בית המשפט המחוזי הורה לו מפורשות, כבר ביום 31.10.2004, לעשות כן. בדומה, ועל אף הוראתו המפורשת של הרשם מיום 11.8.2005, הגיש המערער את הערעור גם בשמה של חברת מצדה, וזאת חרף העובדה שההוצאות נפסקו דווקא לזכותה, בטענו טענות בדבר האינטרס של החברה בביטול החלטת המחיקה. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי לגבי המחאת הזכויות לגב' רוזנצוויג. כאמור, טענות אלו כולן אינן מן הענין, ולא יתקיים בהן דיון.

לגופו של ענין טוען המערער כי לא העלים מ בית המשפט את עובדת היותה של חברת מצדה בפירוק, שכן הדבר צוין בתצהירו שצורף לתובענה ועלה בדיון בפני בית המשפט, ואי ציון הדבר בתובענה עצמה מקורו בטעות. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הסתיר את החלטת השופט קלינג, שכן זו ניתנה לאחר הגשת התובענה. עוד טוען המערער כי תפקודו כמייצג את חברת מצדה היה מוצדק, שכן כל עוד התקיימו הליכים בין החברה וכונס הנכסים הרשמי לא יכול היה הכונס, שמונה כמפרק הזמני של החברה לפעול בשמה, בפרט לנוכח סד הזמנים הקצר להגשתה של התובענה האמורה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בקבעו קביעות פוגעות, משפילות, מבזות ואף בעלות השלכות הנוגעות לעיסוקו המקצועי, מבלי שתינתן לו זכות טיעון, וכי אף הגיש בענין זה תלונה כנגד השופט רביד, שנמצאה מוצדקת בחלקה. לבסוף טוען המערער כי אילו היה מאפשר לו בית המשפט זכות טיעון היה נמנע מלהטיל עליו הוצאות אישיות.

4.יצוין כי המערער הגיש במסגרת הדיון בערעור בפנינו שתי בקשות להוספת ראיות. לאחר עיון בבקשות לא מצאנו מקום להיעתר להן. מ דובר בבקשות להוספת ראיות המראות, לטענת המערער, כי המשיבים עצמם ראו בו כמי שמייצג את חברת מצדה, בהליכים מאוחרים יותר. אלא שגם לטענות אלו אין דבר וחצי דבר עם מסגרת הערעור. ראשית, ההוצאות שחויב בהן המערער נפסקו לטובת חברת מצדה ולטובת אוצר המדינה, ולא לטובת המשיבים, המהווים אך צד פורמאלי לערעור שבפנינו. שנית, חיובו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי, התבסס, בכל הנוגע לייצוגה שלא כדין של חברת מצדה, על החלטתו של השופט קלינג, ולא על עמדתם של המשיבים בענין. לאור האמור, עמדתם של המשיבים כפי שהיא באה לידי ביטוי בהמשך התנהלותם כנגד חברת מצדה אינה נוגעת לבירור ערעורו של המערער.

5.בסיכומיהם טוענים המשיבים כי הערעור דנן הוגש בניגוד להיתר שניתן בהחלטות הרשמים, ועל כן דינו להידחות. עוד טוענים המשיבים כי בעת הגשת הבקשות השונות נשוא הערעור המערער ייצג את חברת מצדה, שהיתה בפירוק, באמצעות ייפוי כוח עליו חתם בשם החברה לטובת עצמו, מבלי לקבל היתר לכך כדין. לבסוף טוענים המשיבים כי המערער הציף במסגרת ההליכים נשוא הערעור את בתי המשפט בבקשות שרובן ככולן נדחו. לפיכך מבקשים המשיבים כי נדחה את הערעור ונחייב את המערער בהוצאות לדוגמה.

6.בסיכומיה מציינת המשיבה 3 – שצורפה להליך בהחלטת הרשם מיום 1.9.2005 – כי לא היתה צד להליך שהתנהל בין הצדדים ב בית המשפט המחוזי, ועל כן מותירה היא את ההחלטה בסוגיית ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.

7.לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בפנינו, שוכנענו כי דין הערעור להידחות.

8.הסמכות לחייב את עורך הדין, המופיע בבית המשפט מטעם שולחו, בהוצאות אישיות הינה סמכות "טבועה", הנובעת מהצורך כי בית המשפט ינהל את הדיון באורח תקין ויעיל. ככזו, נקבע כי על השימוש בה להיעשות בנסיבות מיוחדות בלבד, תוך נקיטת זהירות ומתינות (ראו ע"א 6185/00 חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, 377-380 (2001)). בעניינו, מצאנו כי נתקיימו נסיבות אלו, אשר הצדיקו את חיובו של המערער בהוצאות אישיות, הן לטובתה של חברת מצדה והן לטובת אוצר המדינה.

9.עיון בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי אינו מגלה בה כל אזכור לעובדת היותה של חברת מצדה – המבקשת שם – בתהליכי פירוק, והדבר נגלה לראשונה רק בתצהיר שצורף לבקשה מטעם המערער. עובדה זו חיונית, שכן בשל היותה של החברה בהליכי פירוק מוגבל המערער, בכובעו כמנהל החברה ואחד מבעלי מניותיה, בפעולתו בשמה. בהמשך, נמנע המערער מלהודיע לבית המשפט אודות החלטתו של השופט קלינג, אשר הגבילה את יכולתו לייצג את חברת מצדה, וכתוצאה מכך לנהל את התובענה. המערער אף לא טרח להודיע לבית המשפט דבר על דחיית הערעור אותו הגיש לבית משפט זה על החלטת השופט קלינג. מדובר בחובות בסיסיות ביותר שהמערער כשל בהן, בהסתירו מידע חיוני ומהותי מבית המשפט.

10.יתרה מכן, בפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מיום 8.12.2002 מציין המערער כי בכוונתו להמציא החלטה של בית משפט זה, לפיה מותר לו להופיע כבא כוחה של חברת מצדה, ומבקש לשם כך דחיית הדיון. אלא מאי, שביום 24.2.2005 טען המערער בתגובתו לתשובת המשיבים לתובענה, כי מייצג הוא את חברת מצדה מכוח ייפוי כוח שניתן לו על ידי הגב' רוזנצוויג, לה המחתה החברה את זכויותיה כלפי המשיבים כבר בשנת 1998. ניסיונו של המערער להסביר את מערך הזכויות בין החברה ובין הגב' רוזנצוויג אין בו כדי להתגבר על העובדה שבשני מועדים שונים היו בפיו שתי טענות סותרות לגבי המקור לפועלו בשם חברת מצדה.

11.לבסוף, וחרף כל טענותיו בענין, הרי שפועלו של המערער בשמה של חברת מצדה, נעשה בניגוד לדין ובניגוד להחלטתו המפורשת של השופט קלינג. בנסיבות אלו, כשל המערער אף כשל חמור בהתנהלותו אל מול חברת מצדה.

12.התנהלותו זו של המערער אינה התנהגות שניתן או ראוי היה לעבור עליה לסדר היום, וצדק בית המשפט משחייבו בהוצאות אישיות. דומה שהמערער, בהזדהותו עם חברת מצדה שהיה מנהלה, מהנדסה ואחד מבעלי מניותיה, שכח את מקצועו כעורך דין. בדרך זו ראה המערער בהחלטותיהם של בתי המשפט בעניינו משום המלצות בלבד, התלויות בשיקול דעתו. כך, רואה הוא עצמו רשאי להמשיך ולייצג את חברת מצדה גם לאחר כניסתה להליכי פירוק, חרף החלטתו המפורשת של בית המשפט בענין, בהסבירו זאת בדוחק הזמנים ובטעמים של טובת החברה (סעיף 24 להודעת הערעור). התנהלותו זו מוצאת את ביטוייה גם כאשר מתעלם הוא מהוראתו המפורשת של בית המשפט המחוזי מיום 31.10.2004 להעביר לידי המשיבים את פרטי הערעור על החלטת השופט קלינג, בטענו כי מידע זה זמין באתר הרשות השופטת (סעיף 13 להודעת הערעור), ולמרבה הצער גם במסגרת ההליך בפנינו, כאשר כאמור מתעלם הוא מהחלטות הרשמים המפורשות שניתנו בעניינו.

התנהלותו זו של המערער, לא זו בלבד שאינה עולה בקנה אחד עם ההתנהגות הנדרשת מצד עורך דין, אלא שהיה בה גם כדי לפגוע בצורה משמעותית באפשרות לקיים דיון ראוי בתובענה שהגיש בשם חברת מצדה לגופה, ובאינטרס של חברת מצדה בקיום דיון זה. משכך, בדין חייבו בית המשפט בהוצאות אישיות.

13.נציין, כי ייתכן ויש ממש בטענת המערער לפיה נמנעה ממנו זכות הטיעון. אלא שטענה זו לא הועלתה על ידיו בסיכומיו – שהתמקדו רובם ככולם בטענות שאינן, כאמור, מן הענין לערעור – ועל כן יש לראותה כטענה שנזנחה (ראו רע"א 11419/04 אסור נ' רשות הניקוז קישון, טרם פורסם, 13.3.2008); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 106 (1995); ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 321 (1993)). לשם הסרת ספק שמא באי התייחסות לטענה זו יש משום גרימת עיוות דין למערער אציין כי העובדה שאף בפנינו המערער אינו מעלה טענות או נימוקים של ממש שיש בהם כדי להצדיק או להסביר את התנהלותו בפני בית המשפט המחוזי, יש בה כדי להסיר חשש זה.

14.אשר על כן, דין הערעור להידחות.

15.המערער ישא בשכר טרחת באי כוחם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח, ובהוצאות לטובת המדינה (המשיבה 3) בסכום של 10,000 ש"ח.

שופט

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.

שופט

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

שופטת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.

ניתן היום, כ"ט באדר התשס"ט (25.3.2009).

המשנה-לנשיאהשופטתשופט

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

The court's decision, in its own words.

The ruling came on 25 March 2009.

This is how to cite the ruling.

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

The court gave these rulings around the same time.

More tools