יחזקאל סורוקה נ' אברהם הבאבו ואח'

פסק-דין

1.המערער יליד 15.6.61, נפגע קשות בתאונת דרכים ביום 5.10.83. בפסק דינו מיום 21.4.93, חייב בית המשפט המחוזי את המשיבים לשלם למערער את סכום הפיצויים המגיע למערער עקב התאונה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ובפסק דין מיום 9.9.96 התקבל ערעור המערער. בפסק הדין נקבע, שאת סכום הפיצויים המגיע למערער יש לקבוע על יסוד ההנחה שיימצא בבית, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ולא במוסד. בהתחשב בכך, העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי, לשמיעת ראיות וטיעונים נוספים, ולפסיקת הפיצויים מחדש, תוך מתן מספר הנחיות על ידי בית משפט זה, בהתחשב בהנחה האמורה (ראו ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 672).

ביום 25.11.98 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחדש (להלן: פסק הדין). בעלי הדין הגישו בקשות לתיקון טעויות בפסק הדין, וביום 14.2.99 נעתר בית המשפט המחוזי לשתי הבקשות ותיקן את פסק דינו בהתאם.

2.על פסק הדין הוגש ערעור על ידי המערער, וערעור שכנגד על ידי המשיבים.

באי כוח בעלי הדין הסכימו שפסק הדין יינתן על ידי בית משפט זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשל"ד1984-.

3.לאחר עיון בפסק הדין ובטענות בעלי הדין בפנינו ובראיות אשר באו בפני בית המשפט המחוזי, אנו פוסקים שבנוסף למה שנפסק למערער בפסק הדין, ישלמו לו המשיבים סכום של 1,500,000 ש"ח (מיליון וחצי ש"ח) וכן שכר טרחת עורך דין מחושב על סכום זה בשיעור 13% ומע"מ.

לסכום ולשכר טרחת עורך דין הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מחושבים מיום 25.11.98 ועד לתשלום מלא.

ניתן היום, כא' בטבת התש"ס (30.12.99).