אמיר דוק, עו"ד ואח' נ' מגא בטון 2011 בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.לפנינו ערעור על החלטתו "בפתקית" של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.12.2015 (השופט א' שילה), בה נקבע כי הסכם התפעול אינו מקנה זכות לחברה שבפירוק לתשלומים בגין סיום ההפעלה, ועל כן המשיבה לא תישא בתשלום בגין סיום העסקת עובדי החברה.

2.לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים ואת עמדת באת כוח הכנ"ר השתכנענו כי הסכם התפעול חייב את המשיבה לשאת בתשלומים הנוגעים לסיום העסקתם של העובדים – לרבות רכיבי פיצויי פיטורין, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה הכלולים ב"קוסט" – באופן יחסי לתקופת ההסכם.

3.בדיון לפנינו אישר בא כוח המשיבה כי המשיבה אינה חולקת על כך שרכיבים אלו אכן כלולים ב"קוסט" (טענה שאינה מתיישבת עם האמור בסעיף 37 לסיכומיה של המשיבה), אך הוסיף וטען כי היה על המפרקים לדאוג לתשלום כל הסכומים בגין רכיבים אלו בזמן אמת, ולא לגלגלם לפתחה של המשיבה "באופן רטרואקטיבי ופסול". כן נטען כי המערערים, שהינם המפרקים, לא עדכנו את המשיבה כיצד הגיעו לסכומי החיוב בגין המרכיבים דנן שאותם הם דרשו שתשלם.

4.המערערים הצביעו על כך שהם מסרו למשיבה את כל הפרטים הנדרשים (כעולה ממוצג 8 לתיק המוצגים מטעמם – מכתבו בפקס של המפרק עו"ד דוק למשיבה מיום 13.5.2012), וטענו כי די בדיווחים שנמסרו על ידם כדי להשתיק את המשיבה מטענה כי אין היא מודעת כיצד מבקשים הם להשית עליה את הסכומים הרלבנטיים.

5.אנו מקבלים את עמדת המערערים, וסבורים כי המשיבה קיבלה את המידע הנדרש ובזמן אמת.

6.אנו מורים על קבלת הערעור ומבטלים את החלטת בית המשפט קמא מושא הערעור.

7.המשיבה מחוייבת בזאת לשלם למערערים את מלוא הסכום שנדרשה לשלמו על ידי המערערים, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום שהמשיבה קיבלה את הדרישה ועד למועד התשלום בפועל.

8.המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' בחשון התשע"ח (29.10.2017).