שלום סייה ואח' נ' יצחק חיימוב רבין

פסק-דין

בין המערערים למשיב נתגלע סכסוך בדבר הבעלות על חלקת אדמה בת 40 מ"ר, המצויה בין שני מגרשים שבבעלות הצדדים. משתבע המשיב בבית המשפט המחוזי לקבל פסק דין המצהיר על בעלותו בחלקה, ביקשו המערערים שלא להכריע בדבר עד לפסיקת המפקחת על המקרקעין באותו עניין – על מנת שלא תתקיימנה "פסיקות סותרות" ועל מנת להביא את המחלוקת לסיומה. משפסקה המפקחת לרעתם, והחלטתה אושרה על ידי הממונה על הרישום – לא השלימו עם כך המערערים.

בית המשפט המחוזי מצא כי אכן, כפסיקת המפקחת, מצויה חלקת המריבה בבעלות המשיב והורה על סילוק ידם של המערערים בנתון לחיובם בתשלום מחיר הקמת הבניין אשר הוצב על ידם בחלקה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים, כי הם זכאים לרכוש את השטח מכוח הוראת סעיף 23 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969(להלן: חוק המקרקעין) המתיר למקים מחוברים במקרקעין לא מוסדרים שאינם בבעלותו לרכוש את המקרקעין במחיר שוויים. בית המשפט מצא, כי לא נתקיימו כל התנאים המנויים באותה הוראה – בין השאר בשל ההתנגדות שהביע המשיב למעשה המערערים. עם זאת, כיון שהתנגדות זאת הייתה אמנם ממושכת אך לא רציפה החליט בית המשפט כאמור להשית על המשיב דווקא את הוצאות הבנייה. בהעדר ערעור שכנגד אין להתערב בקביעה זו. לגוף הדברים – ערך בית המשפט איזון בין האינטרסים של שני הצדדים ובבחירתו זו לא נפל פגם.

הערעור נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות שכר טרחת עורך-דינו של המשיב בסך של 15,000 ש"ח. בכך אין כמובן כדי למנוע מן הצדדים, כדבר ראוי, ליישב את הסכסוך ביניהם בדרכי שלום - בדרכים שהועלו במהלך הבירור היום או בדרך אחרת.

ניתן היום, ב' טבת, תשס"ה (14.12.04).