חיה דויטשר ואחרים נ' קרן קיימת לישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

המערערים, יורשיו של יעקב דויטשר ז"ל (להלן: המנוח), הגישו בבית-המשפט המחוזי בירושלים תובענה כנגד המשיבים למתן הצהרה על זכויות המערערים כיורשי המנוח במקרקעין לא-מוסדרים - הרשומים בדף 50 בספר 1032 ביישוב בית-סאחור (להלן: המקרקעין) - שהמנוח רשום כבעל זכויות בהם מאז שנת 1938. תובענת המערערים הוגשה לאחר שהמשיבה 1 (להלן: קק"ל) הודיעה למערערים, כי המקרקעין נמכרו על-ידי המנוח בשנת 1943 לצד שלישי - וזאת באמצעות יפוי-כוח בלתי-חוזר להעברת זכויות (מתאריך 23.4.43), שבו הצהיר המנוח, בין היתר, כי "כבר קבלתי את כל התמורה בעד האדמה" - וכי הצד השלישי מכר את המקרקעין לצד רביעי, שמכרו מצדו לקק"ל, הגם שכל העסקאות הללו טרם נרשמו במרשם המקרקעין הרלוואנטי.

בית-המשפט המחוזי דחה את תובענת המערערים, לאחר שקבע כי יפוי-הכוח מעיד על כך שהזכויות במקרקעין אומנם נמכרו על-ידי המנוח, וכי על-כן אין מקום למתן הצהרה על זכויות המערערים בהם.

מכאן הערעור שבפנינו.

בעקבות המלצתנו הודיעונו הצדדים, כי הם מסכימים לקבלת הערעור אך במובן זה שיוצהר, כי המערערים, ככל שהם יורשי המנוח, זכאים להירשם כבעלי הזכויות במקרקעין, וזאת בכפוף ליפוי-הכוח, שהשפעתו על זכויות המערערים טרם נתבררה.

אנו מקבלים איפוא את הערעור ומצהירים כאמור.

המשיבים הוסיפו וביקשו כי נורה על רישום הערת-אזהרה במרשם המקרקעין, וזאת על-מנת למנוע מצדדים שלישיים תמי-לב מלהתקשר עם המערערים בעסקות ביחס למקרקעין בטרם הובררו עד תום זכויות המשיבים בהם. לבקשה זו לא נוכל להיענות, משום שהיא חורגת מגדרי הסכסוך שבפנינו. עם זאת, אך מובן הוא, כי בפני המשיבים פתוחה הדרך לנקוט בהליכים המתאימים על-מנת לעמוד על זכויותיהם.

ניתן היום, י"ז באלול תשס"א (5.9.01).