עו"ד וסים זועבי נ' סובחי נעראני ואח'

פסק-דין

1.המערער הגיש לבית משפט זה ערעור בעניין פסלות שופט. גובה הערבון הועמד על 20,000 ש"ח, והוטל עליו להפקידו תוך עשרה ימים. המערער הגיש לבית המשפט "בקשה לעיון חוזר" בעניין גובה הערבון. הוא טען, כי בהליכים מסוג ערעורי פסלות אין צורך בהפקדת ערבון. עוד הוא הוסיף, כי הוא מתקשה בגיוס הסכום הנדרש, וכי סיכויי הערעור גבוהים. לסיום, ביקש המערער להאריך את המועד להפקדת הערבון עד להחלטה בבקשתו.

בקשתו נדחתה, ביום 17.8.2005. נקבע:

"חובת העירבון בתיקים מעין אלו הוכרעה זה מכבר בבש"א 10064/03, פ"ד נח (4) 97. אשר על כן הבקשה דנן נדחית. העירבון יופקד תוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו (וימי הפגרה בכלל). בהעדר הפקדה ידחה ההליך ללא התראה נוספת".

וביום 16.10.2005, נתן הרשם החלטה בזו הלשון:

"באין הפקדת עירבון כנדרש, אני מורה עד דחיית ההליך שבכותרת".

2.ביום 13.11.2005 הגיש המערער "בקשה לביטול החלטה". נכתב בה, כי "לאחרונה" נתקבלה במשרדו החלטת הרשם האמורה מיום 16.10.2005. הוא ביקש לבטלה. הוא טען, כי טרם קיבל לידיו כל החלטה בבקשתו להפחית את הערבון, וכי עודנו ממתין להחלטה שכזו. בקשתו זו נדחתה, ביום 27.11.2005. נקבע:

"על פי אישור דואר רשום שבתיק בית המשפט, החלטתי בבקשה מיום 16.8.05 – שניתנה ביום 17.8.05 – נשלחה לעותר, אולם לא נדרשה על-ידו. במצב דברים זה, לא מצאתי מקום לביטול החלטתי מיום 16.10.05 בדבר דחיית תיק זה... הבקשה לעיון מחדש נדחית אפוא".

3.על החלטה זו מונח הערעור שבפני. טענת המערער היא כי ההחלטה מיום 17.8.2005 לא הומצאה לו, והוא לא היה מודע לקיומה. הערעור שהגיש נדחה, בעודו ממתין להחלטה בבקשה לפטרו מהערבון, אשר כללה גם בקשה להאריך את המועד להפקדת הערבון עד למתן החלטה אחרת. לגרסתו, "מעולם לא הונחה בתא הדואר שלו הודעה בדבר קיום דואר רשום מבית משפט זה המיועד למערער וככל הנראה התרחשה בענייננו טעות כלשהי מצידו של סניף הדואר אליו נשלחה ההחלטה". הוא מוסיף, כי לא נעשה מספיק כדי להמציא לו את ההחלטה, ועומד על אמצעים שכאלו. לטענתו, "עובד רשות הדואר לא פעל בשקידה ראויה וסבירה". עוד הוא גורס כי היה ראוי ליתן לו לחקור את אותו עובד. לסיום, לגופו של עניין, הוא מוסיף טענות בדבר גובה הערבון הראוי.

4.דין הערעור להדחות, ובלא שאזדקק להכרעה בטענות המערער בעניין המצאת ההחלטה מיום 17.8.2005 ודרך שליחתה.

בהודעה שקיבל המערער בדבר חובת הפקדת הערבון, נמסר לו כי עליו להפקיד את הערבון תוך עשרה ימים. המערער אמנם ביקש לפטרו מחובה זו ולהאריך את המועד, אולם, כל עוד לא ניתנה - מנקודת מבטו - החלטה, עליו לעמוד במועד שנקבע. עצם הגשת הבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון, אינה מאריכה את המועד להפקידו. משחלף המועד - היה רשאי הרשם לדחות את ההליך בהעדר הפקדת ערבון. ועוד: ההודעה על קביעת הערבון נמסרה למערער, לשיטתו, ביום 6.8.2005. נאמר בה, כאמור, כי עליו להפקיד את הערבון תוך עשרה ימים. המערער הגיש את בקשתו לפטרו מהערבון ביום 16.8.2005, קרי, בתום התקופה. כלומר, המערער ידע, כבר בעת הגשת הבקשה, כי ככל הנראה, עד למתן החלטה בבקשה, המועד להפקדת הערבון יחלוף. לכן, בין אם הומצאה לו ההחלטה בבקשתו זו, בין אם לאו, המערער לא יכול לטעון כי "הופתע" מדחיית ההליך.

5.לסיכום, לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטת הרשם בדחותו את ההליך (ראו: בש"א 9077/05 מזרחי נ' שיליאן (לא פורסם) פסקה 5). המערער התייחס גם לגובה הערבון לגופו של עניין. טענות אלו נטענו בלא פירוט מספיק בדבר מצבו הכלכלי של המערער וסיכויי ההליך - ודינן להידחות גם כן.

6.דין הערעור להדחות.

ניתן היום, ל' שבט, תשס"ו (28.2.2006).