ברכה דהרי נ' הקרן לטיפול בחסויים

פסק-דין

1.המבקשת נתבעת יחד עם המשיב 2 בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 21236/99), בגין מעשי גניבה וזיוף שבוצעה לכאורה על ידי המבקשת, עת טיפלה, במסגרת עבודתה בסניף המשיב 2 (בנק הפועלים) בגדרה, בחשבונה של המנוחה ורה וליטש. המשיבה 1 (התובעת) היא מנהלת העזבון הזמנית של המנוחה.

2.לפני בקשה להעברת הדיון מבית משפט השלום בירושלים, לבית משפט השלום בתל אביב-יפו או ברחובות. לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת בירור התובענה באזורים אלה. כך, טוענת היא, כי הארועים העובדתים נשוא התובענה ארעו בסניף בנק הפועלים בגדרה. המבקשת מתגוררת בגדרה. משרד באי כוחה מצוי בחולון. לסניף בנק הפועלים בירושלים (המשיב 2) אין כל קשר לארועים נשוא תובענה זו. למעשה טוענת המבקשת, כי רק משרד באי כוחה של המשיבה 1 מצוי בירושלים. בנוסף, טוענת היא, כי פועל יוצא של מקום התרחשות הארועים נשוא התובענה הוא כי "כל העדים מצויים באזור גדרה ותל אביב".

3.המשיבה 1, בתגובתה, מתנגדת להעברת הדיון. ראשית, טוענת המשיבה 1, לא נתמכה הבקשה בתצהיר, בניגוד לנדרש בתקנה 6א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות), ומטעם זה בלבד יש לדחותה. שנית, המבקשת אינה מבססת טענתה, כי העדים מתגוררים באזור בתי המשפט אליהם מתבקשת העברת הדיון, ומסתפקת בטענה סתמית בדבר היות התרחיש העובדתי באותו אזור. המשיבה 1 מוסיפה, כי המדובר בארוע בן תשע שנים, ואין כל ראיה כי העדים מתגוררים גם היום באזור זה. זאת ועוד: לטענת המשיבה 1, השאלה שתידון נוגעת לשאלה העקרונית של מידת הפיקוח שעל בנק לנקוט כלפי עובדיו. לפיכך העדים שיובאו לצורך בירור סוגיה זו, אינם מצויים דווקא באזור הארועים נשוא התביעה. עוד מוסיפה המשיבה 1, כי משרדיה והמסמכים שיוצגו על ידה; מקום מגוריה של המטפלת בתיק, ומקום עבודתו של עורך הדין שיצג את המשיבה 1 בתקופה בה ארעו ההתרחשויות - נמצאים כולם בירושלים. לטענתה הטעם היחידי שמעלה המבקשת בבקשתה הוא נוחיותה שלה ושל בא כוחה, ולא הוצג כל טעם מיוחד להעברה. לבסוף, טוענת המשיבה 1, כי החלו כבר הליכים מקדמיים בבית משפט השלום בירושלים, וגם בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי אין להעביר את הדיון, מה גם שלא התקבלה בקשת השופט להעברה, כאמור בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. המשיב 2, בתגובתו מותיר את ההכרעה לשיקולו של בית משפט זה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. מעיון בבקשה עולה, כי המבקשת מבססת בקשתה על כך שהארועים נשוא התביעה ארעו באזור אליו מבקשת היא להעביר את הדיון. כאשר לבית המשפט שדן בעניין אין כל זיקה לנושא התביעה, פרט לזיקה הפורמלית של קיום סניף של מי מהנתבעים באזור שיפוטו, ייטה בית המשפט להענות לבקשה להעביר את הדיון (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה, פ"ד לז (1) 306). עם זאת, אין בעצם קיומן של נסיבות כאמור כדי לייתר לחלוטין את הנטל המוטל על המבקש להוסיף ולהראות כי מאזן הנוחות נוטה להעברת הדיון (ראו: ב"ש 906/82 אורדן תעשיות בע"מ נ' רובינשטיין, פ"ד לז (1) 723). במקרה דנן, גם אם אניח, ומבלי שאכריע בעניין, כי לבית משפט השלום בירושלים סמכות מקומית, אך חסר הוא כל זיקה נוספת לנושא התביעה, הרי שהמבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העברת הדיון. אין די בטענתה הכללית, כי משארע הארוע באזור גדרה, יבואו מאזור זה גם העדים. אין להסיק, כמובן מאליו, כי העדים התגוררו באזור בו התרחשו הארועים ובודאי שלא ניתן להסיק, כי הם מתגוררים באזור זה גם היום, בחלוף תשע שנים ממועד התרחשותם. על המבקשת היה להראות, בנסיבות המקרה, מי מהעדים הצפויים להעיד מתגורר באזור הנדון, אך זאת לא עשתה. בנוסף, משטוענת המבקשת טענות עובדתיות, הרי שעל פי הוראת תקנה 6א(1) לתקנות יש לצרף לבקשה תצהיר המאמת את העובדות שעליהן היא נסמכת, אך תצהיר כאמור לא צורף. יש לציין, כי גם המשיבה 1 לא צרפה תצהיר, כנדרש בתקנה 6א(2) לתקנות, אך משאין נדרש אני לטענותיה העובדתיות של המשיבה 1, אין באי הגשת תצהיר זה כדי לשנות את התוצאה, והיא כי דין הבקשה להידחות.

המערער ישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 3,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"א באדר ב' התש"ס (28.3.2000).