רינה ברוקס נ' דרורת בית מסחר לרפואות

פסק-דין

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 21.2.2007, בה נתקבלה באופן חלקי בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטתה מיום 11.12.2006 במובן זה שסכום העירבון להבטחת הוצאות הערעור הופחת והועמד על סך של 15,000 ₪.

1.המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו נתקבלה תביעת המשיבה וניתן פסק דין הצהרתי הקובע כי זכויות המערערת בדירת מגורים שהייתה רשומה על שמה ועל שם בעלה כפופות לעיקול שהוטל לטובת המשיבה. במסגרת הערעור ביקשה המערערת כי יינתן לה פטור מהפקדת עירבון בסך 30,000 ₪ שבתשלומו חויבה. בהחלטתה מיום 11.12.2006 דחתה כבוד הרשמת את הבקשה בקובעה כי המערערת לא פרשה תשתית עובדתית מתאימה לעניין מצבה הכלכלי. עוד קבעה כבוד הרשמת כי לא ברור כיצד מממנת המערערת את ייצוגה המשפטי בהליכים השונים. לפיכך, נדחתה הבקשה באותו שלב, מבלי להידרש לסיכויי ההליך.

2.ביום 12.12.2006 הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת ובה הבהירה כי ביום 26.11.2006, טרם מתן ההחלטה, הוגשה על ידה "בקשה להגשת עדות נוספת", שלא זכתה להתייחסות. מעיון בתיק עולה כי משלא צורפה תגובת המשיבה, התקבלה הבקשה האמורה לרישום רק ביום 18.12.2006 דהיינו לאחר מתן החלטת הרשמת וממילא לא ניתן היה להתייחס אליה בהחלטה. לאותה בקשה צורפו מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי של המערערת. בהחלטתה מיום 21.2.2007 בבקשה לעיון חוזר הדגישה כבוד הרשמת כי בקשה לעיון חוזר אינה מיועדת לעריכת "מקצה שיפורים" לבקשה המקורית וכי היה על המערערת לטעון את כל טענותיה ולהציג תמונה מלאה בדבר מצבה הכלכלי כבר בשלב הראשון. עם זאת, נוכח הנתונים הנוספים שהוצגו לעניין משכורתה של המערערת ולעניין יתרת חשבונה בבנק, ובייחוד בהתחשב בעובדה שהמערערת מפרנסת יחידה של שלושת ילדיה, הורתה הרשמת כי העירבון יופחת ויועמד כאמור על סך של 15,000 ₪.

3.על החלטה זו מלינה המערערת בפניי. לטענתה, לא התייחסה הרשמת לעובדה כי אין ידה של המערערת משגת להפקיד גם את סכום העירבון המופחת ולדבריה רישום הערת אזהרה על ביתה הינו ערובה מספקת בנסיבות העניין. עוד טוענת המערערת כי הדרישה להפקדת עירבון מאדם שביתו הינו קניינו היחיד מנוגדת לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לבסוף, נטען על ידה כי מדובר בערעור בזכות ואין הגיון בכך שבשל אי יכולתה להפקיד עירבון תישלל ממנה זכות בסיסית זו.

4.דין הערעור להידחות. שיקול הדעת המסור לרשם בסוגיית הערובה להוצאות הנו רחב, ואך לעתים רחוקות ימצא טעם המצדיק התערבות בשיקול דעת זה. במקרה דנן איזנה כבוד הרשמת באופן ראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ואף הפחיתה בסופו של דבר את סכום העירבון והעמידה אותו על סכום של כ- 15,000 ₪. בנסיבות אלה, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטה.

הערעור נדחה, אך ניתנת למערערת שהות בת 60 ימים להפקיד את העירבון שנקבע.

ניתן היום, כ"א בסיוון, תשס"ז (07.06.07)