איציק דגן נ' פקיד שומה כפר-סבא

פסק-דין

1.ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בבש"א 8637/15 מיום 24.3.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור.

2.המערער הגיש בקשה ובקשה משלימה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"מ 43471-02-12 (השופט ד"ר ש' בורנשטיין) מיום 28.8.2015, במסגרתו נדחה ערעור שהגיש על שומות מס הכנסה שהוציא לו המשיב לשנים 2009-2007. בבקשה נטען, בין היתר, כי מצבם הרפואי והנפשי של המערער ושל רעייתו הביאו אותם להסתגר בתוך עצמם ולהתמקד בטיפול בבריאותם – באופן שלא אפשר להתמודד עם תוצאות פסק הדין. המשיב התנגד לבקשה, וזאת בעיקר בשל חלוף הזמן מהמועד האחרון להגשת הערעור; הגשת הבקשה שלא בזמן שקבוע לכך; היעדר טעם מספק לקבלתה; וסיכויי הערעור הנמוכים.

3.כאמור, הרשמת דחתה את הבקשה, בנימוק שהמערער לא עמד בנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה. בהחלטתה, הרשמת עמדה על הזמן הניכר שחלף מאז ניתן פסק הדין בערעור ועד להגשת הבקשה, כמו גם על כך שאין באישורים הרפואיים שצורפו לבקשה כדי להעניק הסבר הולם לאיחור זה. עוד ציינה הרשמת כי, בניגוד לטענת המבקש, האישורים הרפואיים אינם מלמדים על כך שמצבו לא אפשר לו להגיש את בקשת הארכה טרם חלוף המועד להגשת הערעור. לבסוף, הרשמת הטעימה כי אין גם בטענות הנוספות שהעלה המבקש כדי להצדיק את קבלת בקשתו.

4.מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המערער כי הרשמת לא התייחסה בהחלטתה למכלול השיקולים הרלבנטיים בעניינו, ובכללם הטעמים שהובילו לאי הגשת הערעור במועד; סיכויי הערעור בהליך העיקרי; מידת הסתמכות הצד שכנגד על סופיות פסק הדין; ומידת הפגיעה בזכויותיו בהותרת פסק הדין על כנו. בהמשך לכך, המערער טוען כי מתגבש בעניינו "טעם מיוחד" להארכת המועד, בפרט נוכח מצבם הבריאותי הקשה שלו ושל אשתו. עוד עומד המערער על כך שהמדובר בערעור בזכות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – להבדיל מערעור ברשות, וכי יש בכך טעם נוסף לקבלת ערעורו.

5.לאחר שעיינתי בערעור ובחנתי בעיון את הנספחים המצורפים לו, ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת הרשמת, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

6.כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 2243/16 ורטנסקי נ' שטראוס (2.5.2016); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). החלטת הרשמת מנומקת ומפורטת, ומוסבר בה מדוע בקשתו של המערער – על מכלול טענותיו – אינה מצדיקה קבלת ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, סבורני כי צדקה הרשמת בהחלטתה, ולא מצאתי בהחלטה כל פגם המצדיק התערבות. יתרה מכך, המערער לא הציג תשתית עובדתית חדשה או העלה טעמים ייחודיים שיש בהם כדי להצדיק את קבלת ערעורו. משכך, אין בידי לקבל את הערעור.

7.סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ' בסיון התשע"ו (26.6.2016).