עמנואל פלד נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח'

פסק-דין

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 16.7.2007 בה נתקבלה באופן חלקי בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

1.המערער – אסיר השוהה בכלא איילון - הגיש בבית המשפט השלום בתל אביב – יפו תביעה כספית נ' המשיבות שעניינה הוצאת לשון הרע בגין שתי כתבות שפורסמו בשבועון "על השרון". בפסק דין מיום 31.1.2005 דחה בית משפט השלום את תביעת המערער והוא ערער על כך לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בקשתו לפטור מאגרה התקבלה ואילו הבקשה לפטור מהפקדת עירבון נדחתה והמערער חוייב בהפקדת עירבון בסך 8,000 ש"ח. משלא הופקד העירבון במועד שנקבע, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל) בפסק דינו מיום 2.11.2005 את הערעור. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולמתן ארכה להפקדת העירבון בטענה שההחלטה לא הומצאה לו. בהחלטתו מיום 4.4.2006 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה וקבע כי פסק הדין יבוטל משום שהזימון לדיון שנקבע ליום 2.11.2005, כמו גם ההחלטה בעניין הבקשה לפטור מעירבון, לא נשלחו למערער. עוד קבע בית המשפט כי על המערער להפקיד את העירבון עד ליום 15.5.2006.

2.על החלטה זו הגיש המערער בקשה למתן רשות לערער בה טען כי הוא מרצה עונש מאסר וכי עקב מצבו הכלכלי הקשה אין באפשרותו לממן ייצוג משפטי. עוד טען כי בשל מאסרו, הופסקה קצבת נכות שקיבל מקצין התגמולים. המשיבות מצידן התנגדו לבקשה ובהחלטתה מיום 16.7.2007, קבעה כבוד הרשמת כי המערער לא פרש תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי וכי נוכח ההליכים הרבים שהוא נוקט יש יסוד להנחה כי אף שאינו מיוצג מודע המערער לצורך לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי. כבוד הרשמת הוסיפה וציינה כי בקשותיו של המערער בשתי עתירות אסיר שהגיש (עע"א 2063/04 וכן עע"א 2064/04), במסגרתן ביקש לאפשר לו להכניס לתאו טלפון נייד, טוק-מן, מחשב, וידאו ומסך טלוויזיה, אינן עולות בקנה אחד עם טענתו בדבר דלות כלכלית. בכל הנוגע לבקשתו לפטור מהפקדת עירבון, קבעה כבוד הרשמת כי המערער לא הבהיר האם יש באפשרות קרוביו לסייע לו במימון העירבון. עוד נקבע כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים שכן בית משפט קמא נענה לבקשתו לבטל את פסק הדין ונתן לו אורכה להפקיד את העירבון שנקבע. לפיכך לכאורה קיבל המערער את מבוקשו אך לא פעל בהתאם למה שהוחלט. כמו כן נקבע כי במסגרת בקשת רשות הערעור לא ערער המערער על פסק הדין ועל ההחלטה בעניין העירבון שניתנה במסגרתו. כבוד הרשמת ציינה כי לו זו הייתה כוונת המערער, היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין ובכלל זה להשיג על ההחלטה בעניין דחיית בקשתו לפטור מהפקדת עירבון שניתנה במסגרתו. יחד עם זאת, קבעה הרשמת כי בשים לב להיותו של המערער אסיר וכן בשים לב להיקף ההליך ולטיבו, תופחת האגרה לסך של 300 ש"ח והעירבון יועמד על סך של 1,500 ש"ח.

3.על החלטה זו מלין המערער בפניי. לטענתו, טעתה כבוד הרשמת בדחותה את בקשתו ובכך שמנעה את גישתו לערכאות על אף היותו אסיר. עוד טוען המערער כי על פי ההלכה הפסוקה מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים כמוצא אחרון ולא במקרה בו קיימת ולו אפשרות קלושה כי המערער יצליח בתביעתו. המערער מוסיף וטוען כי אין מי שיכול לסייע לו מבחינה כספית וכי אף קצבת הנכות נשללה ממנו.

4.לא מצאתי כי קיימת במקרה זה עילה להתערב בהחלטה נשוא הערעור. הרשמת בחנה את מכלול הנתונים הצריכים לעניין והחלטתה להפחית את סכומי האגרה והעירבון אך לא לפטור את המערער כליל מהם היא החלטה מאוזנת וראויה המביאה בחשבון את ההלכה כי אין די בדלות כלכלית אפילו הוכחה כדבעי, כדי להצדיק את הפטור שנתבקש.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ד' בכסלו תשס"ח (14.11.2007).