עמוס וסרמן נ' אילנה פורת [פוקס]

פסק-דין

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 10.9.2007 בה נתקבלה באופן חלקי בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

1.המערער הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (הרכב השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וש' דותן) שלא לפסול עצמו מלדון בערעורים המתנהלים בינו ובין המשיבה בבית משפט קמא. במסגרת הודעת הערעור, הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בהחלטה מיום 4.9.2007 ניתן למערער פטור מתשלום אגרה ובהחלטה מיום 10.9.2007, בדונה בבקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון, קיבלה כבוד הרשמת את בקשתו באופן חלקי בלבד בקובעה כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים מתן פטור מלא כמבוקש ובציינה כי המבחן הקבוע בדין לעניין פסילה הוא כי יש להוכיח חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים וכי ספק רב אם טענות המערער בעניין פסלות ההרכב, הנסובות בעיקר על החלטות דיוניות, מבססות טענה בדבר חשש כאמור. עם זאת, קבעה הרשמת כי בהתחשב בטיב ההליך ובהיקפו וכן במצבו הכלכלי הנטען של המערער, יועמד סכום העירבון על סך של 3,000 ₪. בקשתו של המערער לעיון חוזר בהחלטת הרשמת נדחתה.

2.על החלטה זו מלין המערער בפניי ומגולל בפירוט רב טענות מטענות שונות. לטענתו, החלטת כבוד הרשמת שלא ליתן לו פטור מלא מהפקדת עירבון נועלת בפניו את שערי בית המשפט. כמו כן, טוען הוא כי טעתה כבוד הרשמת משנתנה משקל להתנגדות המשיבה לבקשתו לפטור מהפקדת עירבון, במיוחד מאחר שבתגובתה אין היא חולקת על מצבו הכלכלי הקשה. עוד טוען המערער כי טעתה כבוד הרשמת בקובעה כי סיכויי הערעור נמוכים ובהתעלמה מטיעונים עובדתיים ומהותיים שהעלה. המערער שב וטוען כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי הוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה ולפיכך הפקדת סכום של 3,000 ₪ אינה בהישג ידו. המערער מוסיף וטוען כי יש לבטל את החלטת כבוד הרשמת מחובת הצדק שכן החלטת הרכב השופטות בבית משפט קמא אינה מנומקת ואין בה התייחסות עניינית לעובדות העומדות ביסוד בקשותיו.

3.שיקול הדעת המסור לרשם בעניין פטור מאגרה ומהפקדת עירבון הינו שיקול דעת רחב וההתערבות בהחלטותיו בעניינים אלה יש לה מקום במקרים חריגים בלבד בהם יש בידי המערער להצביע על שגיאה מהותית בהחלטה. במקרה דנן, ניתן למערער פטור מתשלום אגרה ואף בקביעת סכום העירבון, נתנה הרשמת דעתה למצבו הכלכלי הקשה של המערער, לסיכויי הערעור ולטיבו של ההליך והפחיתה את סכום העירבון באופן משמעותי. החלטתה זו ראויה ולא מצאתי בטיעוניו של המערער טעם כלשהו המצדיק התערבות בה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, א' טבת, תשס"ח (10.12.07).