מוריס אקרמן נ' קיריל קודנקו

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' לובינסקי (בש"א 6032/14-א') מיום 11.9.2014 לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד הרשמת ת' אברהמי) מיום 23.1.2014 במסגרתו נמחק ערעור שהגיש המערער בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת עירבון. בנוסף לכך הפנה המערער את בקשתו כנגד החלטות ביניים שנתן בית המשפט המחוזי בבקשתו לפטור מאגרה ומעירבון.

הרשם דחה את הבקשה בציינו כי המערער הגיש את בקשת הארכה בחלוף שבעה חודשים וחצי ממועד מתן פסק הדין, ועל כן מדובר בפרק זמן ממושך בעטיו יש להעניק משקל רב לאינטרס הציבורי ועיקרון סופיות הדיון, ולהסתמכותו של המשיב על פסק הדין. הרשם הוסיף וקבע כי ההסבר שסיפק המערער אינו מצדיק את האיחור הממושך. הרשם ציין אמנם כי המערער נקלע ל"תסבוכת דיונית" הנוגע לערכאה אליה הגיש את השגותיו על פסק הדין ועל אחת מההחלטות בבקשת הפטור. ואולם, הוסיף הרשם כי קשיים דיוניים אלה אינם מסייעים לו שכן ההחלטה האחרונה בעניינו ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.4.2014, וכי ממועד זה ועד להגשת הבקשה חלפו ארבעה חודשים וחצי, ועל כן המערער לא פעל בשקידה הראויה המצופה ממנו. בית המשפט הוסיף כי הוא ער לאירוע שהתרחש ביום 24.6.2014 ולמסמכים הרפואיים שצורפו אך הוא אינו מצדיק את מחדל המערער בקידום ההליך הערעורי. כמו כן קבע הרשם, לעניין סיכויי ההליך, כי לפני המערער ניצבת משוכה גבוהה, בהתחשב בין היתר בכך שההליך נדון ב"גלגול שלישי".

מכאן הערעור שלפניי, בו טוען המערער, שאינו מיוצג, כי יש למנות את המועדים מיום המצאת המסמכים, וכי ההחלטה מיום 23.4.2014 נתקבלה אצלו ביום 28.9.2014. כמו כן טוען המערער כי לגישתו מדובר בהליך ב"גלגול שני" וכי סיכויי ההליך להתקבל גבוהים. עוד מוסיף המערער כי יש להביא בחשבון את תקופת הפגרה וכן את מצבו הרפואי וכן כי פעל בשקידה ראויה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובהחלטת הרשם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. נקודת המוצא היא שבעלי הדין נדרשים לעמוד במועדים הקבועים בדין. לפיכך, הפונה לבית המשפט בבקשה למתן הארכת מועד להגשת הליך שלא הוגש במועדו, נדרש לבסס טעם מיוחד לאיחורו, וזאת, כאיזון בין האינטרסים המתחרים (ראו בש"א 7095/14 טרבלסי נ' עיריית צפת (5.11.2014)). במקרה שלפנינו, צדק הרשם בקובעו כי יש להעדיף את אינטרס הציבור ואת עניינו של המשיב בסופיות הדיון על פני רצונו של המערער לברר את עניינו. הרשם עמד על כך שמשכו של האיחור ניכר. בהקשר זה, טענת המערער לפיה החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.4.2014 נתקבלה אצלו ביום 28.9.2014 אינה מספקת הסבר המניח את הדעת לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין, שניתן כאמור, ביום 23.1.2014. יתר על כן, איני רואה להתערב בקביעת הרשם אשר לסיכויי הערעור. בשונה מטענת המערער, המדובר בערעור ב"גלגול שלישי" וכן טענות המערער כי סיכויי ההליך גבוהים, נטענו בעלמא ללא כל ביסוס.

אשר על כן, לא נמצא מקום להתערב בהחלטת הרשם, והערעור נדחה בזאת.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' בשבט התשע"ה (22.1.2015).