חיים עובדיה נ' שב"ס ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.העותר הינו אסיר המרצה עונש מאסר בן 60 חודשים בגין עבירות אונס, איומים, סרסרות לזנות וסחר בבני אדם. העותר מפרט בעתירה כי חלה במחלה קשה שבעטיה הוא אמור לעבור טיפולים שונים. בעתירה זו הוא מלין על כך שהמשיבים לא נענו לבקשתו להעבירו מבית הסוהר אוהלי קידר לבית סוהר אחר וטוען לחוסר תום ליבם של גורמי שירות בתי הסוהר בפניהם שטח את בקשתו זו.

2.המשיבים טוענים בתגובתם כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי. עמדתם מקובלת עלינו.

סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: הפקודה) מורה כי עתירת אסיר באשר לעניינים הקשורים במאסרו או במעצרו תוגש לבית המשפט המחוזי שבאיזור שיפוטו מצוי בית הסוהר בו מוחזק אותו אסיר. על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת האסיר רשאי האסיר לערער בפני בית המשפט העליון – לאחר קבלת רשות מבית המשפט המחוזי או משופט של בית המשפט העליון – כקבוע בסעיף 62ג לפקודה.

3.במקרה דנן לא פנה העותר לבית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אלא פנה במישרין לבית משפט זה ומכאן שיש בידו סעד חלופי – פניה לבית המשפט המוסמך לדון בעניין – ודין העתירה להידחות. למעלה מן הצורך נציין כי עתירה קודמת שהגיש העותר לבית משפט זה, שנגעה אף היא לתנאי מאסרו, נדחתה מאותו טעם (בג"ץ 786/07) ביום 31.1.07.

מטעם זה העתירה נדחית ומשכך, לא ראינו להידרש לטענות המשיבים לפיהן דין העתירה להידחות גם לגופה.

ניתן היום, י"א באייר תשס"ז (29.4.07).