סלימאן עארף נ' מפלגת העבודה הישראלית ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותר הועסק מאז שנת 1982 בידי משיבה 1, מפלגת העבודה הישראלית, כעובד במשרה מלאה. מסוף 1996 קוצצה משרתו עד למחצית, ומקץ שנים מספר הוא פנה למוסד המשפטי העליון של המפלגה – "המוסד לבירור עתירות", בבקשה לחייב את השבתו לעבודה בהיקף מלא ולשלם לו את הפרשי השכר להם הוא זכאי, לטענתו. עתירתו התקבלה, לאחר שנמצא כי תנאי עבודתו הורעו שלא כדין.

2.הואיל והמשיבה מאנה לכבד את ההחלטה, פנה העותר לבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת כי יחייבה לעשות כן. בית-הדין האזורי דחה את התובענה. בפתח פסק-דינו מתאריך 9.3.04 ציין בית-הדין לעבודה (כבוד השופטת ו' שפר ונציגי הציבור ב' נודלר וצ' הרשטיין) כי –

"הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני לפיו ביקשו כי בית הדין יכריע תחילה בשאלת גדר סמכותו של המוסד [לבירור עתירות] לדון בעתירת [העותר] שהייתה בפניו, והגישו סיכומים בכתב באשר לשאלה זו". [פסקה 2 לפסק-הדין. ההדגשה הוספה].

לאחר שנדרש, אפוא, לדיון ממושך בשאלת מעמדה המשפטי של המשיבה והפרשנות שיש ליתן להוראות הקבועות בחוקתה, קבע בית-הדין האזורי כי לא היה זה בסמכותו של המוסד לבירור עתירות להכריע בסכסוך שעילתו תנאי העסקתו של עובד. בכך סתם בית-הדין את הגולל על התביעה, בלא שנדרש לטענותיו של העותר לגופן. ערעור, שהוגש לבית-הדין הארצי לעבודה, וצומצם אף הוא לשאלת סמכותו של המוסד לבירור עתירות, נדחה.

או-אז הוגשה העתירה שבפנינו, בגדרה שב העותר ושוטח את טענותיו כנגד המשיבה, כמו גם כנגד הכרעותיהם של בתי-הדין לעבודה בשאלת הסמכות.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית-הדין לעבודה והוא יידרש להן אך משנתגלתה בהן טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב לתקנה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673). פסק-דינו של בית-הדין הארצי ודאי שאינו מגלה טעות כזו, ובהכרעתו – שכאמור לעיל צמצמה עצמה מלכתחילה לשאלת הסמכות, לא ראינו מקום להתערב.

העתירה נדחית. בנסיבות הענין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ג' בכסלו תשס"ו (4.12.2005).