ניסים חדד נ' שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

כנגד העותר הוצא צו לפינויו מדירתו מחמת אי-תשלום חוב לבנק הפועלים. לטענת העותר, שאינו מיוצג, צו הפינוי הוצא נגדו שלא כדין, באשר הסכמתו להעמיד את דירת-מגוריו כערובה בת-מימוש כנגד ההלוואה שנטל מהבנק, לא ניתנה באמצעות טופס מיוחד החתום בידי נוטריון. לפיכך, היא אינה יכולה להיחזות כבעלת תוקף משפטי. לעתירת העותר צורפו כמשיבים יושב-ראש ומנכ"ל בנק הפועלים, שר השיכון, חברי הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה, המפקח על הבנקים ומבקר המדינה.

העותר מבקש כי יינתנו לו סעדים רבים, מהם פרטניים ומהם כלליים. בגדרי הסעדים הפרטניים, מבקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה על הקפאת ההליכים בתיק המתנהל בעניינו בלשכת ההוצאה לפועל, וכי תיחקר טענתו ולפיה בנק הפועלים הפר צו שיפוטי בכך שהעביר כספים לחברת כרטיסי האשראי "ישראכרט" כאשר חשבונו היה מעוקל, מבלי לבקש את רשות ראש ההוצאה לפועל. בגדרי הסעדים הכלליים, מבקש העותר כי יוצא צו-ביניים המורה על "הקפאת הליכים של כל צווי הפינוי מדירות מגורים במדינה", וכן צווים על-תנאי המורים למשיבים לנמק מדוע לא יקבע כי לוויתור על דירת-מגורים יש תוקף רק כאשר הוויתור מופיע בטופס נפרד חתום על-ידי נוטריון, ומדוע לא תיפרסנה המשכנתאות של חייבים אשר אינם יכולים לעמוד בהחזרי המשכנתא, ל-40 ו-50 שנים.

לצערנו, אין בידינו להיעתר לעתירה זו. עניינה המרכזי הוא במחלוקת שבין העותר לבין הבנק, שרקעה הוא חוב כספי. זהו סכסוך אזרחי, שאינו נמנה על העניינים בהם דן בית-משפט זה בשבתו כבית-דין גבוה לצדק. על השגותיו הפרטניות של העותר בעניין צו הפינוי להתברר, אפוא, בגדרי הליך ההוצאה לפועל המתנהל בעניינו. אף לטענות הכלליות שבפי העותר – בהיותן כאלה – לא נוכל להידרש, וממילא הסעדים להם הוא עותר אינם ממין הסעדים שבית-משפט זה נוהג להורות עליהם (ראו בג"ץ 240/98 עדאלה נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, ע' 180).

ניכר בו, בעותר, כי מצוקתו רבה היא. אולם, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שבית-משפט זה אינו האכסניה המתאימה לבירורן של טענותיו. מטעם זה דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים.

ניתנה היום, א' בחשוון תשס"ו (3.11.2005).