פרופ' ולאדימיר דמיטרייב ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

בעתירה שלפנינו ביקשו העותרים כי תינתן להם אשרת עולה לפי סעיף 4א לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות) מחמת היותו של העותר 1 (להלן: העותר) בן לאב יהודי ונכד לסבים יהודיים.

1.העותר 1 ורעייתו, העותרת 2 (להלן: העותרת), הם שניהם אזרחי רוסיה. על פי הנטען בעתירה, בשנת 1997 החל העותר לייעץ לחברה ישראלית העוסקת בתחום הלייזר. בחודש יולי 2001 הגיעו העותרים לישראל לצורך עבודתו של העותר, ומאז הם מתגוררים בעיר כרמיאל. המשיבים אינם חולקים כי העותר הינו מומחה בתחום הלייזר אשר קיבל אשרת שהייה ועבודה בשל מומחיותו וחשיבות עבודתו למפעל בו הוא עובד. במהלך תקופת שהייתו בישראל קיבלו העותר ואשתו אשרת שהייה ועבודה מסוג ב/1. רק ביום 26.7.2005, כארבע שנים לאחר הגעתם של העותרים לישראל, הוגשה מטעמם ללשכת "נתיב" שבמשרד ראש הממשלה (להלן: לשכת הקשר) בקשה לשינוי מעמד, ונטען בה שהעותר הינו "בן של יהודי". לשכת הקשר דחתה את הבקשה ביום 4.1.2007. דחיית הבקשה נומקה בכך שהעותר לא עמד בנטל ההוכחה כי הוא "בן של יהודי".

2.בעתירה שלפנינו טענו העותרים כי הם הרימו את הנטל המוטל עליהם לצורך קבלת אשרת עולה לפי חוק השבות. מנגד טענו המשיבים כי העותרים לא עמדו בנטל זה ולפיכך אין עילה להתערב בהחלטה שלא ליתן להם אזרחות ישראלית. יצוין, כי לטענת המשיבים נסמכה בקשת העותרים אך על תעודת בית הספר של הסבתא רבא של העותר, בה צוין כי היא יהודיה. אולם לטענת המשיבים נתברר כי הסבתא רבא נישאה לאדם לא יהודי, ולפיכך עלה החשד שהיא המירה את דתה עם נישואיה. לטענת המשיבים, העותרים לא הצליחו להסיר ספק זה בדבר יהדותה של הסבתא רבא ולפיכך לא עמדו בנטל להוכיח את היותו של העותר "בן של יהודי".

3.ביום 14.11.2007 טענו בפנינו הצדדים ובסיום הדיון קבענו כי המשיבים יעדכנו את בית המשפט האם קיימת מצידם נכונות להאריך לעותר את אשרת השהייה והעבודה מסוג ב/1 למשך השנה הקרובה. עוד החלטנו כי במהלך תקופת הארכה המשיבים יבחנו את בקשת העותרים לקבלת מעמד של תושב קבע בישראל, וכי אם יוגשו על ידי העותר מסמכים נוספים להוכחת בקשתו לפי חוק השבות, על המשיבים לבחון את בקשתו לקבלת אזרחות.

ביום 7.1.2008 הודיעו המשיבים כי שר הפנים החליט להאריך את אשרת העבודה של העותר לתקופה של שנה נוספת. בנוסף לכך עדכנו המשיבים כי בקשת העותר לקבלת תושבות קבע תועבר למטה מינהל האוכלוסין בירושלים על מנת שתתקבל החלטה בעניין. מכל מקום טענו המשיבים כי העתירה שלפנינו מיצתה את עצמה שכן הסמכות לדון בהחלטה שתתקבל בעניין תושבות הקבע הינה של בית המשפט לענינים מינהליים. לעניין זה הוסיפו המשיבים וטענו כי הסעד שעניינו קבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות איננו רלוואנטי עוד, שכן העותר לא הציג מסמכים נוספים התומכים בבקשתו לקבלת אזרחות. בהתחשב בכל אלה טענו המשיבים שיש לדחות את העתירה.

בתגובה שהגישו טענו העותרים כי בקשתם לקבלת תושבות קבע בישראל הוגשה עוד בחודש מרץ 2007 וכי מאז לא זכו לכל מענה בעניינה. לפיכך ביקשו העותרים כי העתירה שלפנינו תישאר תלויה ועומדת עד אשר יכריעו המשיבים בבקשת העותרים לקבלת רשיון ישיבת קבע בישראל. לצד זאת יצוין כי גם מתגובת העותרים, כמו מהדיון לפנינו, עולה כי לעת הזו נזנחה למעשה בקשתם לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, תוך ציפייתם לקבלת מעמד של תושב קבע.

4.כעולה מהשתלשלות העניינים, התייתר הסעד העיקרי בעתירה שלפנינו, שעניינו קבלת אזרחות מכוח שבות. למעשה, בפני המשיבים תלויה ועומדת עתה אך בקשתם של העותרים לקבלת רשיון ישיבת קבע בישראל. כאמור לעיל, בקשה זו נמצאת בבחינה של המשיבים אשר טרם נתנו הכרעתם בנושא. לטענת העותרים חלף זמן ניכר מאז הוגשה בקשתם שלא זכתה להתייחסות עד כה. בנסיבות שנוצרו עתה אנו מניחים שהבקשה למעמד של תושבות קבע תישקל על כל היבטיה וכי ההחלטה בעניינה תינתן בהקדם האפשרי.

ואולם, בהתחשב בכך שהביקורת השיפוטית על החלטת המשיבים בעניין הבקשה לקבלת רשיון ישיבת קבע הינה בסמכות בית המשפט לענינים מינהליים, ובהתחשב בכך שהעותר קיבל לעת עתה אשרת שהייה ועבודה למשך השנה הקרובה ובכך שאין הוא עומד עוד על בקשתו לקבלת אזרחות מכוח שבות, דין העתירה שלפנינו להידחות. למותר לציין כי בפני העותרים עדיין פתוחה הדרך להציג בפני המשיבים מסמכים המוכיחים את זכאותו של העותר לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות.

אשר על כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.

ה

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש.

ניתן היום, כ"ג באדר ב' התשס"ח (30.03.2008).