עמותת רופאים לזכויות אדם ואח' נ' שר הביטחון

פסק-דין

השופט א' א' לוי

בעתירה זו, שהוגשה בשלהי שנת 2005, ביקשו העותרים כי נורה למשיב להפסיק את פעולות חיל האוויר ליצירת בומים על-קוליים באזור רצועת עזה, וכי יימנע משימוש באמצעי זה בעתיד. נטען, כי אותן פעולות גרמו לתופעות של התקפי חרדה, פאניקה, הפרעות שינה ועוד, אצל תושבי הרצועה ובמיוחד אצל ילדים. להשקפת העותרים בכך מתקיימת פגיעה בזכויות אדם של תושבי רצועת עזה, ועל כן התבקשה התערבות בית המשפט.

המשיב עתר לדחיית העתירה. נטען, בין היתר, כי לאחר שמדינת ישראל פינתה את כוחותיה מתחומי רצועת עזה, זו שוב אינה מוחזקת בתפיסה לוחמתית, וחלים עליה דיני המלחמה. חרף הפינוי הוסיפו ארגוני הטרור לשגר לעבר ישובים ישראלים סוגים שונים של חימוש, מתוך כוונה לגרום לאבדן בנפש, וכדי למנוע מצב זה נאלץ הצבא לנקוט במגוון של פעילויות, וביניהם זה שעליו מלינים העותרים. להשקפת המשיב אין כל פסול בשימוש שנעשה במטוסי חיל האוויר, ומכל מקום העתירה מופנית כנגד פעילות צבאית-מבצעית מחוץ לגבולות המדינה, אשר ככלל אינה עניין לבירור והכרעה משפטיים בשל חוסר שפיטות מוסדית.

בחודש נובמבר 2005 נתבקשו הצדדים להתייחס לשלוש סוגיות עיקריות – התשתית המשפטית החלה על פעולות צה"ל ברצועת עזה, לאחר סיום הממשל הצבאי; שפיטות פעילות לחימה המתבצעת בשטח זר, מחוץ לגבולות המדינה; והתייחסות המשפט הבינלאומי לפעולות צה"ל במסגרתן נעשה שימוש ביעפים על-קוליים. בעקבות כך הגישו הצדדים תגובות מפורטות, אלא שבינתיים נפל דבר, וכוונתנו לכך שהחל מיום 5.7.06 שוב לא נעשה שימוש בבומים על-קוליים. חרף זאת, סבורים העותרים כי יש להידרש לעתירה גופה, הואיל והמשיב שמר לעצמו את הזכות לשוב ולעשות שימוש באותו אמצעי בעתיד.

שקלנו את עמדות הצדדים, ובסופו של יום החלטנו שלא להכריע בעתירה גופה ולהורות על מחיקתה. אנו נוהגים כך הואיל ונכון להיום מדובר במחלוקת תיאורטית, וככזו אין היא מחייבת הכרעה של בית המשפט. מטבע הדברים, וככל שייעשה שימוש ביעפים על-קוליים בעתיד, שמורה לעותרים הזכות לפנות לבית המשפט, ככל שתהיה בידם עילה לכך.

נוכח האמור לא ראינו מקום להתייחס לבקשת ההצטרפות של גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע.

ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ט (07.10.08)

.