דיינה הר-אבן, עו"ד ואח' נ' שר המשפטים ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.עניינה של העתירה שבפנינו הינו בתנאי הסף למינוי דיינים לבתי הדין הרבניים. העותרות מבקשות כי מועמד לכהונת דיין בבית דין רבני יהא חייב להוכיח שהוא בעל תואר "בוגר במשפטים" ממוסד אקדמי מוכר, וכי עבר התמחות או השתלמות בתחום דיני המשפחה. הסעד המבוקש בעתירה הינו כי יתווסף לכללי מינוי דיינים (סדרי העבודה של הועדה למינוי דיינים), תשנ"ח-1997 (להלן - הכללים), תנאי סף מחייב כאמור. זאת יש לעשות, לשיטת העותרות, באמצעות כלל 16(א), שכותרתו "אמות מידה לבחירת דיין". בעתירה מבוקש "להרחיב את כלל 16(א)(10) לכללי מינוי דיינים", ולהוסיף לו הוראה המחייבת את המועמדים להיות בעלי תואר אקדמי במשפטים, אשר עברו התמחות או השתלמות בתחום דיני המשפחה. העותרות מציינות כי כיום, דיין אינו חייב להיות בעל השכלה משפטית. זאת, על אף שמערכת בתי הדין הרבניים הינה חלק מן הרשות השופטת במדינת ישראל. ישנם מקרים בהם על בית הדין הרבני להידרש לדין האזרחי. מקרים כאלו, לשיטת העותרות, מחייבים כי לדיינים תהא השכלה משפטית. לטענת העותרות, כתוצאה מאי הכרתם של הדיינים את מערכת הדינים האזרחית, נגרמת הפליה בין המתדיינים בערכאות האזרחיות לבין אלו המתדיינים בפני בתי הדין הרבניים. זאת, כיוון שקיים שוני ביישום הדין האזרחי בין הערכאות הדתיות לאזרחיות בעניינים בהם קיימת סמכות מקבילה.

2.סעיף 3 לחוק הדיינים, תשט"ו-1955 (להלן - חוק הדיינים), קובע כי "מי שהוסמך לכך על ידי מועצת הרבנות הראשית... כשיר להתמנות דיין". עוד קובע הסעיף כי תנאי ההסמכה לדיינות וסדריה ייקבעו בתקנות שיתקין שר המשפטים, בהסכמת מועצת הרבנות הראשית. בהתאם לאמור בסעיף זה, הותקנו תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955 (להלן - התקנות). תקנה 1 לתקנות קובעת תנאי סף מסוימים להסמכתו של אדם ככשיר להתמנות לדיין. כך, בתקנה 1(1) נאמר, כי אחד מן התנאים הוא שהמועמד הוסמך לרבנות על ידי רב מומחה או מוסד תורני שמועצת הרבנות "מכירה בהסמכתם כמספיקה". דרישה נוספת בתקנה היא כי "אורח חייו ואופיו הולמים את מעמדו של דיין בישראל". התקנה אף מציבה תנאי סף בעניין גיל - 30 שנה - וכן כי על המועמד להיות נשוי או שהיה נשוי. תקנה 2 לתקנות מוסיפה תנאים לגבי מועמד להתמנות כדיין בבית הדין הרבני הגדול. יצוין, כי בתקנות אין תנאי המתייחס להשכלתו המשפטית של מועמד. סעיף 7 לחוק הדיינים, שכותרתו "סדרי עבודת הועדה", עוסק בהסדרים פרוצדוראליים לגבי אספקטים שונים בעבודת הועדה למינוי דיינים, כגון מי רשאי להציע מועמדים לתפקיד דיין. סעיף 7(ד) לחוק הדיינים מורה כי "שאר סדרי דיוניה ועבודתה של הועדה ייקבעו על ידיה". בהתאם לסמכותה זו קבעה הועדה את הכללים. על פי הוראת החוק המסמיכה עוסקים הכללים בסדרי דיוניה ועבודתה של הועדה. הכללים אינם כוללים תנאי כשירות מחייבים. כך, כלל 16(א) מונה את מה שהוא מגדיר כ"התכונות העיקריות הנבדקות והנשקלות לגבי מועמד...". מדובר שם, בין היתר, על ידע ובקיאות בהלכות חושן משפט, אבן העזר, והלכות גרות, כושר הבעה וניסוח, יעילות וכושר ביצוע, מזג שיפוטי, חוכמה ותבונה ומוטיבציה. כלל 16(א)(10) מונה בין התכונות "השכלה כללית או משפטית, ידע בשפות, הכרת נושא הסמכויות בין ערכאות השיפוט השונות בישראל".

3.אין ספק, כי תנאי סף כפי זה הנדרש על ידי העותרות, בכל הנוגע להשכלה משפטית, אין מקומו בכלל 16 האמור. זאת, הן לאור אופי התכונות הנדרשות על פי הכלל והן בהתחשב במבנה החקיקתי. ברור, כי כלל 16 לא בא למנות תנאי סף, אלא מיועד הוא לפרט את התכונות העיקריות הנדרשות מן המועמד לדיינות. מדובר בתנאים בעלי אופי גמיש, שבחינתם נעשית על ידי הועדה על יסוד החומר המובא בפניה. כפי שראינו, ההסדר החקיקתי בנושא מינוי דיינים הוא תלת שכבתי: חוק הדיינים, התקנות והכללים. בוודאי שקביעת תנאי סף בעניין השכלה אין מקומה בשכבה התחתונה ביותר שבמדרג הנורמטיבי. די באמור כדי להביא לדחיית העתירה.

4.לפיכך נדחית העתירה על הסף.

ניתנה היום, ל' באב התשס"ז (14.8.2007).