אדוארד מושקוביץ נ' משטרת ישראל

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עניינה של העתירה בהחלטה לדחות ערר שהוגש על ידי העותר בדבר סגירת תלונה שהגיש נגד משטרת ישראל, והנוגע להתנהלותה בסכסוך בינו לבין שכנו.

ב. (1) בין העותר לשכנו מתנהל סכסוך רב שנים, המתמקד, בעניין שבפנינו, בסלילת שביל. ביום 9.6.04 פנה ב"כ העותר אל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים. והתלונן על כך שמשטרת נהריה מעורבת בסכסוך אזרחי בינו לבין שכנו.

(2) במכתבו מיום 28.7.04 הודיע מנהל מח"ש לעותר כי מבדיקת תלונתו עולה שהעובדות המפורטות בה מתייחסות לנושאים שאינם בתחום טיפולה של המחלקה לחקירות שוטרים. עם זאת צוין כי התלונה הועברה להמשך טיפול ליחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל. על החלטה זו הגיש העותר ערר בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב- 1982. ביום 22.9.04 הודע לעורר כי היחידה לתלונות הציבור לא מצאה כי יש מקום להמשך טיפולה בנושא. ביום 3.5.05 הודיעה גב' נחמה זוסמן, סגן בכיר לפרקליט המדינה, על החלטת המשנה לפרקליט המדינה, מר שי ניצן, לדחות את עררו של העותר, שכן הגוף המתאים לבירור תלונתו הוא היחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל; לשם כאמור הועברה התלונה, ונדחתה.

(3) בעתירה, שאינה ברורה די צרכה, נטען כי השכן בנה דלת בשביל בלי היתר, העותר עצמו בנה בשביל והשכן תקף אותו לשם הפסקת העבודה, וגם הזמין משטרה; תלונת העותר מנגד נסגרה, וערר העותר על כך נדחה. העתירה מבקשת לחייב את המשטרה לנמק מדוע מתערבת היא בבניה של העותר. עוד נטען כי הובטחה לעותר מחיקת רישומים פלילים אך הדבר לא קוים.

(4) עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען, כי בחינת מכלול הנסיבות העלתה שהגוף המתאים לבירור תלונות העותר היא היחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל ולא מח"ש, שכן לא עלה חשד לביצוע עבירה פלילית מצד שוטר כלשהו אלא הועלו טענות כלליות באשר להתנהגות לא תקינה של משטרת נהריה. נטען, כי ההחלטה על דחיית עררו של העותר היתה סבירה וראויה ואין מקום להתערבות שיפוטית במקרה דנן; המשטרה אינה צד לסכסוך, ועוסקת אך ורק באירועים הפליליים הנלווים אליו. באשר לטענה כי לא קוימה הבטחה שניתנה לעותר במסגרת בג"צ 6564/98 בנוגע לרישום הפלילי בעניינו, בדיקה עדכנית של פלט הרישום הפלילי העלתה כי תיקים בהם זוכה העורר אינם מופיעים בו.

ג. (1) לא נוכל לקבל את העתירה, שאינה מגלה עילה להתערבות בית-משפט זה. הלכה היא, כי בית-משפט זה יתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין רק במקרים חריגים, בהם לוקה ההחלטה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני" (ראו בג"צ 11861/04 רוה נ' היועץ המשפטי לממשלה, (לא פורסם) השופט ג'ובראן; בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד מח (5) 573, 582 השופט – כתארו אז – אור; בג"צ 2873/03 לויט נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) השופטת פרוקצ'יה).

(2) בעניינו של העותר סברו גורמי אכיפת החוק השונים, במשטרה ובפרקליטות המדינה, כי אין מקום לטיפולם בנושא, שכן אין מדובר באירועים המעלים חשד לעבירות פליליות. הנושא נבחן ביחידות ובדרגים שונים, שהגיעו למסקנה דומה. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה, כי ההחלטות אינן נגועות ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני". לפיכך אין בידינו להיעתר למבוקש.

ניתן היום, כ"ה בכסלו תשס"ו (26.12.05).