סבחה הירבאוי ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

1.שר הפנים, הוא המשיב 1, דחה את בקשתם של העותרים להאריך המועד להגשת תביעה על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. העתירה שבפנינו מופנית נגד החלטתו של השר.

2.העותרים טוענים כי הינם בעלי חלקות הנמצאות בתחומה של תוכנית 3457א' (להלן - התוכנית). החלקות נמצאות במרחב התכנון המקומי של ירושלים. לטענת העותרים הם נפגעו עקב התוכנית, אשר ייעדה את חלקותיהם לדרך. התוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 19.4.96. המועד להגשת תביעות בגין פגיעה תכנונית הוא שלוש שנים מיום פרסום דבר אישורה של התוכנית. העותרים לא הגישו תביעות תוך התקופה האמורה. הם פנו בבקשות להארכת מועד בחודש אוגוסט 2003 ובחודש אוקטובר של אותה שנה. משמע, עסקינן באיחור של כארבע וחצי שנים.

3.העותרים טוענים מספר טענות שלטעמם מצדיקות התערבות בהחלטתו של המשיב 1 שלא להאריך המועד. הם מצביעים על גילם, המכונה "גיל מופלג", על כך שאינם יודעים קרוא וכתוב ועל כך שדבר התוכנית לא פורסם בעתון בשפה הערבית.

4.מסתבר, כי העותרת 1 הינה ילידת שנת 1939 ואילו העותר 2 הינו יליד שנת 1942. ברור, שאין מדובר במקרה של זקנה מופלגת. עוד מתברר, כי בפניה למשיב 1 לא טענו העותרים כלל כי אינם יודעים קרוא וכתוב. עוד עולה מן התגובות של המשיבים כי דבר התוכנית פורסם בעתון בשפה הערבית. נמצא, אם כן, כי אין יסוד לטענות. בנסיבות אלה, וכאשר חלפה תקופה של כארבע וחצי שנים מן היום בו עברה תקופת ההתיישנות, לא נמצא לנו שטעה המשיב 1 בהחלטתו. אין לנו צורך, על כן, להביע עמדה בשאלה האם הפגיעה הנטענת נגרמה על ידי תוכנית שאושרה עוד בשנת 1984.

5.בימים האחרונים הגישו העותרים בקשה להתיר הגשתן של ראיות נוספות. החומר הנוסף לא היה בפני המשיב 1 וכלל לא יכול היה להיות בפניו, שכן מדובר בהתרחשויות מן התקופה האחרונה. לעניין זה רשאים העותרים לפנות למשיב 1 בבקשה נוספת להארכת מועד. כמובן, שאין בדברינו אלה משום הבעת עמדה כלשהי בעניין זה.

6.העתירה נדחית איפוא.

ניתן היום, ב' בכסלו התשס"ח (12.11.07).