שרית אוזאן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, מיום 19.11.07, בו נדחה ערעורה על פסק דינו של בית המשפט האזורי לעבודה מיום 1.4.07, אשר בגדרו נדחתה בקשת העותרת להכיר בה כעובדת מדינה, אך זוכתה בתשלום פיצויים מסויימים בעקבות הנמקה שלא בתום לב של פיטוריה.

ב. העותרת עבדה כאחות מעשית בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי שער מנשה. העסקתה בשירות המדינה הוסדרה בחוזה מיוחד לצורך מילוי מקום, החל מיום 10.11.97 ועד לפיטוריה בסיום החוזה בתאריך 15.11.99. העותרת המשיכה לעבוד בבית החולים למעלה משלוש שנים נוספות, מיום 16.11.99 ועד לפיטוריה ב-20.2.03, אמנם במהלך אותה תקופה נעדרה מן העבודה למעלה משנה מיום 13.9.00 ועד 14.11.01, עקב חופשת לידה ואחריה חופשה ללא תשלום. בתקופה השניה הועסקה העותרת על ידי "האגודה למען שירותי בריאות הציבור"; העותרת טענה, כי היתה זו סיטואציה פיקטיבית, וכי במשך תקופת העסקתה בבית החולים היתה במעמד של עובדת מדינה, ועל כן יש לראותה כעובדת מדינה על כל המשתמע מכך. ועוד נטען, כי פיטוריה היו שלא כדין; לא נערך לה שימוע ולא ניתנה החלטה מנומקת.

ג. בית הדין האזורי לעבודה (השופט שפיצר, נציג העובדים מר רותם ונציג המעבידים מר צדוק) פסק ב-1.4.07, כי העותרת אינה עובדת מדינה, כיוון שהיתה מודעת להפסקת עבודתה כעובדת מדינה, ונדחתה בקשתה להורות על ביטול פיטוריה מהעבודה. צוין כי ניתנה לה אפשרות לעריכת שימוע, וניתנה לה גם הודעה מוקדמת. חרף האמור נפסקו לעותרת פיצויים בסך 38,333 ש"ח בגין פיטורים בחוסר תום לב ועגמת נפש, משום שפוטרה באמתלה של בעיות התנהגות – שעה שהסיבה האמיתית היתה צמצום בתקנים.

ד. בית הדין הארצי לעבודה (בהרכב השופטים רבינוביץ, ארד ורוזנפלד, נציג העובדים חבשוש ונציג המעבידים פרבר) קבע ביום 19.11.07 כי אין צורך שיכריע בשאלת מעמדה של העותרת כעובדת מדינה, שכן גם אם ייקבע כי העותרת מצויה במעמד זה, לא קנתה לה בכך חסינות מפני פיטורים, אף לא בפני פיטורי צמצום שבמסגרתם הופסקה עבודתה. הוסף כי ככל שנמצא פגם בהליך הפיטורים, אין הוא מאלה המצדיקים ביטול החלטתה של הרשות המוסמכת, והמענה לכך הוא בפיצוי שניתן לעותרת במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי.

ה. בעתירה נטען, בין השאר, כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה, שכן המדובר בגחמת המעסיק הציבורי – המדינה, שהיתה המעסיק האמיתי כנטען, כנגד עובד – והדבר מעלה סוגיה כללית ושכיחה, הראויה להידון בבית משפט זה.

ו. לאחר העיון אין בידינו להיעתר למבוקש. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בהחלטותיו של בית הדין הארצי באה אך מקום בו מתגלית טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש תיקונה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673 (הנשיא שמגר); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (השופט – כתארו אז – מצא)). בנידון דידן המדובר בסוגיה שבתחום מומחיותם ועיסוקם הישיר והיומיומי של בתי הדין לעבודה. לענין צורת העסקתה של העותרת סמך בית הדין הארצי ידו על קביעתו של בית הדין האזורי, כי העותרת היתה מודעת לכך שחתמה חוזה עם האגודה למען שירותי בריאות הציבור. מבלי שנביע כאן ועכשיו דעה על הפרקטיקה של ההעסקה כפי שהיתה, בית הדין הארצי נימק בפסק דינו את אי התערבותו בהכרעתו של בית הדין האזורי, ואיננו רואים מקום להתערבותנו בכך.

ז. לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה.

ניתנה היום, כ"ב טבת התשס"ח (31.12.07).