ג'מאל מוסא אבו אלג'דאיל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העותר, ראש עיריית סמוע, נעצר ביום 25.9.05 ומאז הוא נתון במעצר מינהלי שעתיד להסתיים ביום 1.4.2006. על מעצרו של העותר החליט המפקד הצבאי, לאחר שמצא כי הוא משמש פעיל בארגון החמאס, וככזה הוא מסכן את בטחון האזור. החלטת המעצר עמדה לביקורתו של שופט צבאי בראשית חודש אוקטובר 2005, ולאחר שעיין בחומר החסוי מסקנתו היתה כפולה: קיים בסיס לאותו חשד שדבק בעותר, וכי המעצר המנהלי הינו האמצעי היחיד כדי לנטרל את מסוכנותו.

החומר החסוי נבחן בשנית על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים, שמצא כי לא נפלה שגגה בהחלטה בדבר מעצרו של העותר.

עתה, מבקש בא-כוחו המלומד של העותר, עו"ד א' רוזנטל, כי נשוב ונבחן אם קיימת הצדקה להמשך מעצרו של שולחו. לצורך זה קיבלנו אף אנו את החומר החסוי, שמתוכו עולה, בין היתר, מה שכבר נקבע בהחלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים, לאמור, מאז שחרורו בחודש מרץ 2005 מהכלא, שב העותר לפעילות בארגון החמאס. פעילות זו אכן מסכנת את בטחון האזור, ומכאן דעתנו, כי בהחלטותיהם של המפקד הצבאי והערכאות הצבאיות לא נפל פגם.

בא-כוחו המלומד של העותר טען, כי מוסדות השיפוט הצבאיים נוטים שלא להרהר אחר מידע הנמסר להם על ידי גורמי הביטחון, ודוחים בקשות לאמת מידע זה, לדוגמא, על ידי זימון ה"מקורות" לחקירה על-פה. לעניין זה נעיר, וברמה העקרונית, את מה שנראה בעינינו מובן מאליו, היינו, מקום שרשות שיפוטית סבורה כי חקירה פרונטאלית של מקור מידע דרושה כדי לוודא אם מעצרו של אדם חיוני, מסמכותה – אם לא לומר מחובתה – לעשות זאת, גם אם הדבר יחייב סידורים מנהליים כאלה או אחרים כדי להבטיח את חיסיונו של המקור. ובאשר לעניינו של העותר – עיון בחומר החסוי מלמד כי סוגיה זו אינה מתעוררת במקרה הנוכחי, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.

ניתן היום, ד' בכסלו התשס"ו (5.12.2005).