אהוד קוממי נ' שירות התעסוקה ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עתירה זו עניינה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 3.10.2002 (השופטים א' ברק, ש' צור וו' וירט-ליבנה ונציגי ציבור מ' בית דגן וד' פרלשטיין), אשר דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

1.וזו תמצית העובדות הצריכה לעניין: ועדת הערר שליד המשיב 1 דחתה ערר שהגיש העותר על קביעת המשיב 1 לפיה סירב העותר לעבודה כפועל ייצור. על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 חייב העותר, כמי שתובע גימלת הבטחת הכנסה, לקבל כל עבודה המוצעת לו על ידי המשיב 1 ובלבד שהיא תואמת את מצב בריאותו. העותר ערער על החלטת ועדת הערר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וזה קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי החלטת ועדת הערר התקבלה כדין וכי העותר אכן סירב לעבודה שהוצעה לו. ערעור נוסף שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה, נדחה אף הוא. מכאן העתירה שבפנינו, בה שב העותר ומעלה טענות שונות אשר הועלו ונדחו על ידי בית הדין האזורי וכן על ידי בית הדין הארצי.

2.דין העתירה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה והוא יתערב בפסיקותיו רק במקרים חריגים, בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית-מהותית היורדת לשורשו של עניין, שהצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד מ(1) 673, 693; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נז(6) 810, 815). המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר מקרים אלה. אדרבא, טענתו העיקרית של העותר, כי לא סירב להצעת העבודה שהוצעה לו, הינה טענה עובדתית שהמחלוקת לגביה הוכרעה על ידי בית הדין האזורי לאחר שמיעת ראיות ואושרה על ידי בית הדין הארצי. בהכרעות כאלה אין מקום להתערבותנו. למעלה מן הדרוש אציין, כי העתירה לוקה בשיהוי כבד שכן פסק דינו של בית הדין הארצי בנדון ניתן לפני למעלה משנתיים ועתירה קודמת שהגיש העותר באותו עניין נמחקה בשל אי תשלום אגרה כבר לפני כשנה.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' שבט, תשס"ה (11.1.2005).