הנדאוי חסן ואח' נ' מדינת ישראל- משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' שהם:

לפנינו עתירה אשר במסגרתה התבקש בית משפט זה "להפעיל את סמכותו ולהורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו המשיבים 1 ו-3 מעמד ארעי בישראל לעותר 2 (להלן: העותר) עד למתן החלטה מטעם המשיב 3 [בעניינו]". במסגרת העתירה, השיגו העותרים על כך שטרם ניתנה החלטה בעניינו של העותר, על ידי הוועדה המייעצת לשר הפנים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוועדה), על אף העובדה כי העותרים פנו לוועדה כבר ביום 25.11.2012. בנוסף, התבקש בית משפט זה ליתן צו ארעי, האוסר על הרחקתו של העותר מישראל, עד להכרעה בעתירה זו. ביום 18.2.2016, ניתן צו ארעי האוסר על גירושו של העותר מתחומי המדינה, עד להחלטה אחרת. יצוין, כי העותר 1 הוא אביו של העותר, אך לא התבקש כל סעד לגביו.

בתגובת המשיבים לעתירה נמסר, כי הוועדה דנה בעניינו של העותר והעבירה את המלצתה, לדחות את הבקשה, אל שר הפנים. ביום 15.11.2017 אימץ שר הפנים את המלצת הוועדה, והחליט לדחות את בקשתו של העותר, וזאת בין היתר, משום שהבקשה "אינה מעלה טעם הומניטרי מיוחד כנדרש בתנאי סעיף 3א1 לחוק"; ומשום שהעותר "לא הוכיח כי מרכז חייו בישראל. [...] הרושם הנוצר הינו כי מרכז חייו של [העותר] הינו בשטחים".

בנסיבות אלה, התבקשו העותרים להודיע האם, לאור האמור בתגובת המשיבים, הם עומדים על עתירתם, או שמא ניתן למחוק את העתירה תוך שמירת טענותיהם וזכויותיהם, לרבות הגשת השגה עתידית הנוגעת להחלטת המשיבים לגופה. בתגובה השיבו העותרים כי הם עומדים על עתירתם "לאור המצב בו מצוי העותר 2 מזה זמן רב בישראל וכי מלבד אביו ומגוריו יחד עם בני משפחתו אין לעותר 2 כל קשר לשטחי הרשות ומרכז חייו הינו בישראל".

דין העתירה להימחק, מאחר שהיא, במתכונתה הנוכחית, מיצתה את עצמה. כאמור, המשיב 1 נתן את החלטתו בעניינו של העותר, ובכך בא הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה על סיפוקו, גם אם מדובר בהחלטה הדוחה את בקשתו של העותר לקבל רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל, מטעמים הומניטריים מיוחדים.

אשר על כן, אנו מורים על מחיקת העתירה. הצו הארעי שניתן בעניינו של העותר, מבוטל זאת.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' באדר התשע"ח (22.2.2018).