רמיז מירזייב נ' מנהל בתי משפט

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.דינה של עתירה זו, הכורכת בתוכה סעדים שונים אשר המשותף להם היא תביעה אזרחית שהוגשה נגד העותר בשנת 2003 ונתקבלה, להידחות על הסף. בתמצית, מלין העותר על שאותה תביעה – נגררת להרשעתו בפלילים - נדונה והוכרעה בידי מותב שונה מזה שפסק בהליך הפלילי, בניגוד להוראתו של סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע: "הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והגשה נגדו תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה".

בקשת העותר לביטולו של פסק-הדין האזרחי, שהוגשה בחלוף חמש שנים מיום שניתן, נבחנה לגופה ונדחתה בידי רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בש"א 9542/08). בסוף דבריו, ראה בית-המשפט המחוזי להעיר, כי אפשר שהיה מקום לבחון את תוקף פסק-הדין לאור הוראותיו של סעיף 77(א) הנ"ל, לו העלה העותר טענה זו.

2.את אשר לא צלח בידיו בעבר מבקש העותר לנסות להשיג עתה, באמצעות עתירה לבית-משפט זה. את הבקשה להורות על בטלותו של פסק-הדין שניתן בענינו עטף בא-כוחו בשורה של אצטלות כלליות, המבקשות להקנות לסוגיה צביון עקרוני בכל הנוגע לאורח התנהלותה של מערכת המשפט. הגדיל העותר לעשות, ובפיו בקשה כי בית-משפט זה ימנה "את באי כוחו דכאן לנהל תובענה ייצוגית כנגד המשיבים על מנת ליעל ולהוציא לפועל השלכות עתירה זו" (סעיף ט' לכתב העתירה).

3.ניסיון זה לא יצלח. כידוע, אין בית-משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי-משפט אחרים, אף לא מפלט למי שהדין לא עמד לימינו בהליכים שהפכו חלוטים זה מכבר. אם לא ראיתי לחייב את העותר בהוצאות בגינה של עתירת סרק זו, אין זאת אלא משום שהעיד על מצוקתו הכלכלית אליה נקלע בעקבות ההליך הנזכר. אך עיקר הוא, כי אין כל עילה לברר עתירה זו לגופה, ועל כן היא נדחית על הסף.

ניתן היום, כ' באדר א' התשע"א (24.02.2011).