מיכאל אריניץ נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העותר מבקש כי נורה למשיב ליתן לו מעמד מכח שבות. לגרסתו, הוא יהודי אשר נולד לאם יהודיה שעלתה לישראל עם אחיו, ולשניהם הוענקה אזרחות. דא עקא, זהו רק פן אחד של העובדות, הואיל וכאשר פנה העותר בשנת 2000 לשגרירות ישראל בקייב בבקשה לעלות כזכאי שבות, הוא ציין בסעיף הדת "נוצרי". בקשתו סורבה, ואז נכנס לישראל, בחודש ספטמבר 2001, באשרת תייר. לאחר כחודש חזר וביקש לקבל מעמד של עולה, וזו הפעם טען כי הוא "חסר דת". בחודש פברואר 2002 סורבה גם בקשתו השנייה והוא נדרש לעזוב את הארץ. אולם, העותר לא מילא אחר דרישה זו, ועד לחודש נובמבר 2005 הוסיף לשהות בארץ שלא כדין, עד שנעצר. בשלב זה טען כי הוא בן-זוגה של אזרחית ישראלית שהרתה ממנו. משנולדה בתם של בני הזוג, ובעקבות שימוע שנערך להם, הוחלט ליתן לעותר אשרת שהיה מסוג ב/1 למשך שנה.

העותר אינו מסתפק בכך, ומכאן העתירה שבפנינו.

אין בידינו להושיט לעותר סעד. הוא טען כי הרישום לפיו הוא "נוצרי" נעשה בתחילת הדרך בעקבות עצתם של אחרים, והסבר זה תמוה הואיל ומדובר במי שלהשקפתו הינו "יהודי" ומבקש לעלות למדינת היהודים. זאת ועוד, במקום לנסות ולהתמודד עם החלטת הסירוב בחודש פברואר 2002, בחר העותר לשבת באפס מעשה, וזו התנהלות שאינה מוסיפה מימד של אמינות לגרסתו בדבר הרישום בסעיף הדת. יתרה מכך, העותר בחר לשהות במשך שנים בישראל שלא כחוק, ואפשר שהיה ממשיך לעשות זאת לולא נעצר בחודש נובמבר 2005.

בנסיבות אלו איננו סבורים כי בהחלטות המשיב נפל פגם כלשהו. אדרבא, נראה כי נעשה מאמץ ללכת לקראת העותר משהובהר כי הוא בן זוגה של ישראלית, ועקב כך ניתנה לו אשרת שהייה. מעבר לכך לא ראינו מקום לסייע בידו, ועל כן העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ה בחשון התש"ע (12.11.09).