עיריית פתח תקווה נ' משטרת ישראל ואח'

פסק-דין

עניינה של עתירה זו בבקשה להגביל את ההפגנות שמתקיימות מדי שבוע, מזה למעלה משנה בכיכר גורן בפתח תקווה, ואשר התרחבו לאחרונה גם לכיכר סמוכה בצומת הרחובות מייזנר ובן גוריון בפתח תקווה.

הרקע למחאה הציבורית והתשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין מפורטים בפסיקתנו בבג"ץ 6536/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל (8.10.2017), ולמותר הוא לחזור על הדברים.

דין העתירה להידחות על הסף בגין אי-צירוף משיבים רלוונטיים לעתירה, לאחר שהעותרת לא צירפה נציגים של המפגינים כמשיבים לעתירה, על אף שהם עלולים להיפגע אם יינתן הצו המבוקש. אין בידנו לקבל את טענת העותרת כי זהות נציגי המפגינים לא ידועה לה, בהינתן פסיקתנו בהליכים הקודמים שלחלקם העירייה הייתה צד, ומשלא נעשה כל ניסיון מצד נציגי העירייה לברר את זהות נציגים אלה.

למעלה מן הצורך נעיר כי גם לגופם של דברים לא מצאנו עילה לעתירה. הגם שמדובר בהפגנה שנערכת כאמור בכיכר סמוכה ולא בכיכר גורן (כמפורט לעיל), מדובר בעת הזו בהפגנה של כ-50 איש למשך כשעה בכל שבוע.

אנו ערים להפרעה שנגרמת לתושבי השכונה אולם כפי שציינו בפסיקתנו – שניתנה על רקע הפגנות שהגיעו להיקפים של למעלה מ-2000 מפגינים – אין מדובר בפגיעה רצינית וקשה בסדר הציבורי או בביטחון הציבור; ואין מדובר בפגיעה אשר לא ניתן להתגבר עליה באמצעים מתונים יותר.

העתירה נדחית אפוא.

העירייה תישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ו באדר א התשע"ט (20.2.2019).