קיבאן חקנזרי נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר ואח'

פסק-דין

השופט ע' גרוסקופף:

עניינה של העתירה שלפנינו בטענה להפליה מגדרית פסולה הקיימת, לטענת העותרת, ביחס להיקף הכיסוי הביטוחי הניתן לעמיתים ולעמיתות על ידי קרנות הפנסיה החדשות במקרה של אובדן כושר עבודה.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי אין עילה להתערבות במקרה זה, שכן ההבחנה המגדרית נשוא העתירה – הבחנה המתייחסת לגיל הפרישה שעד אליו עומדת הזכאות לקצבת נכות – בוטלה ביחס לעמיתות שהצטרפו לקרנות הללו משנת 2015 ואילך (להלן: "עמיתות חדשות"), וזאת בעקבות הנחיה שהוציאה הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, דורית סלינגר (להלן: "הממונה על שוק ההון"), אשר נכנסה לתוקף ביחס לעמיתות חדשות ביום 1.1.2015. זאת ועוד, הממונה על שוק ההון נתנה באותה עת הוראות שהסירו את החשש להפליה אף ביחס לעמיתות שהצטרפו לקרן הפנסיה קודם לשנת 2015 (להלן: "עמיתות קיימות"), ואשר מקרה הביטוח טרם התרחש לגביהן עד למועד האמור. לפיכך, הטענות כי מדובר בהבחנה מגדרית פסולה רלוונטיות רק ביחס למבוטחות, כדוגמת העותרת, אשר מקרה הביטוח לגביהן (אובדן כושר העבודה) התרחש לפני מועד התיקון האמור (דהיינו לפני שנת 2015). ואולם, ביחס למבוטחות אלה תוצאת ההבחנה המגדרית האמורה, אשר נכללה בהנחיות שניתנו בעבר על ידי הממונה על שוק ההון, היא בגדר "מעשה עשוי", שאין באפשרותנו להורות על תיקונו כיום. ממילא אף לא ניתן לבוא בטענות בעניין זה כלפי המשיבות 10-2 – קרנות פנסיה שפעלו בהתאם להנחיות הרגולטור (הממונה על שוק ההון). על כן דין העתירה להידחות בכללותה. להלן נבאר ונפרש בקצרה את הדברים.

1.העותרת, כמו מיליוני גברים ונשים אחרים בישראל, היא עמיתה בקרן פנסיה חדשה, דהיינו קרן פנסיה שההצטרפות אליה נעשתה לאחר יום 1.1.1995, אשר פעילותה נעשית על בסיס מנגנון של איזון אקטוארי. כלומר, זכויות העמיתים בקרן הפנסיה ממומנות ממקורותיה בלבד, ולפיכך מתקיימת ערבות הדדית בין העמיתים, במובן זה שתשלום גבוה יותר המשולם לעמית אחד גוזר תשלום נמוך יותר על עמית אחר.

2.קרן פנסיה היא מבטח בענף ביטוח הפנסיה, כאשר אחד הביטוחים שהיא מספקת לעמיתים הוא ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. משמעותו של ביטוח זה היא שבמקרה בו יתרחש אירוע ביטוחי בעקבותיו יאבד העמית את כושר העבודה שלו הוא יזכה בקצבת נכות עד הגיעו לגיל הפרישה המוגדר לגביו בהתאם לתנאי קרן הפנסיה. ויובהר, לאחר שהגיע העמית לגיל הפרישה האמור הוא מקבל בכל מקרה קצבת זקנה, אשר שיעורה נמוך מקצבת הנכות (ראו גם סעיף 3 לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן: "חוק גיל הפרישה")).

3.עניינה של העתירה בהבחנה מגדרית שהייתה קיימת בקרנות הפנסיה החדשות עד ליום 1.1.2015 בין נשים לבין גברים ביחס לגיל הפרישה לצורך הגדרת הזכאות לקצבת נכות במקרה של אובדן כושר עבודה. הכלל שנהג עד למועד האמור, וזאת מכוח חוזר הממונה על שוק ההון "הוראות לניהול קרן חדשה – תיקון" שמספרו 2007-3-9 ואשר פורסם ביום 8.8.2007 (להלן: "חוזר 2007"), היה שגיל הפרישה שיוחס לגברים כברירת מחדל היה 67, בעוד שגיל הפרישה שיוחס לנשים כברירת מחדל היה 64 (להלן: "כלל ברירת המחדל"). לצד זאת, כפי שהוצג בהודעה המשלימה מטעם הממונה על שוק ההון, במרבית קרנות הפנסיה יכלו עמיתות לחרוג מברירת מחדל זו רק על דרך של הפחתת גיל הפרישה ל-60, אך לא על דרך העלאתו ל-67. חריגה לכלל זה היא קרן הפנסיה מגדל-מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ אשר אפשרה לעמיתותיה לבחור בשינוי כלל ברירת המחדל (כאמור, 64) לכל אחת מהחלופות הבאות: 60, 65 או 67.

4.ויובהר, להעלאת גיל הפרישה לעניין ביטוח אובדן כושר עבודה יתרון וחסרון מבחינה כלכלית: היתרון הוא שככל שגיל הפרישה גבוה יותר ייהנה העמית מקצבת נכות לתקופה ארוכה יותר במידה ויתרחש האירוע הביטוחי; החסרון הוא שהפרמיה שתגבה מהעמית תהיה גבוהה יותר, בהתאם להיקף הכיסוי הביטוחי לו הוא זכאי. מכאן שההבחנה המגדרית בכלל ברירת המחדל עד לשנת 2015 הצמיחה לנשים חסרון ויתרון: החסרון היה שאם אבד כושר העבודה של עמיתה לפני גיל 64, היא זכתה לקצבת נכות עד גיל 64 בלבד (ומאותו מועד ואילך לקצבת זקנה), בעוד שגבר שאיבד את כושר עבודתו בנסיבות זהות היה זוכה לקצבת נכות עד גיל 67 (ורק מאותו מועד הייתה מומרת זכאותו לקצבת זקנה); היתרון הוא שלאורך כל השנים בהן הופרשו כספים לקרן הפנסיה, הפרמיה בגין ביטוח אובדן כושר עבודה שנגבתה מעמיתה הייתה נמוכה מהפרמיה שנגבתה מעמית באופן התואם אקטוארית את היקף הכיסוי הביטוחי. קיצורו של דבר, היקף כיסוי הביטוח עבור נשים היה מצומצם יותר ביחס לגברים נוכח הפרש השנים בגיל הפרישה.

5.באת-כוח הממונה על שוק ההון הבהירה כי הטעם להבחנה המגדרית שהייתה נהוגה עד לשנת 2015 במסגרת כלל ברירת המחדל הוא שלהערכת הממונה באותה עת, גיל הפרישה הממוצע של נשים היה נמוך מגיל הפרישה הממוצע של גברים, וזאת גם בשים לב לגיל הפרישה הסטטוטורי. מכאן, ובשים לב לכך שמדובר בביטוח שתכליתו כיסוי נזק שנגרם מאירוע ביטוחי, כלל ברירת המחדל שנבחר תאם בפועל את מאפייני התעסוקה השונים בשוק העבודה של כל אחת מהקבוצות.

6.מצב הדברים המתואר בפסקה 3 לעיל שונה בתיקון לסעיף 3 בחוזר 2007, המעוגן ב"חוזר המאוחד" של הממונה על שוק ההון, שער 6, חלק 6 (" הוראות לקרן פנסיה "), סעיף 2.2.3(ב)(7), שזו לשונו: " בתקנון קרן פנסיה חדשה ייקבע מסלול ברירת מחדל לעמית שלא בחר מסלול ביטוח. מסלול ברירת המחדל יכלול כיסויים ביטוחיים עד לגיל 67 " ("החוזר המאוחד" מצוי בכתובת