סרג'י פרוקופנקו נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

1.לפנינו עתירה המכוונת כלפי משרד הפנים והממונה על ביקורת הגבולות בתל-אביב, במסגרתה מבקש העותר להורות על ביטול החלטתו של משרד הפנים מיום 22.1.08 בדבר הפסקת ההליך המדורג בעניינו הואיל ולא השתכנע בכנות נישואיו לבת זוגו.

2.עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף, לאור היותה של העתירה מבוססת על סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן – חוק האזרחות) ולפיכך הדיון בה מסור לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, מכוח פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000 (להלן – חוק בתי משפט לעניינים מינהליים).

3.לאחר שניתנה לעותר הזדמנות להשיב לתגובת המשיבים ולמחוק את עתירתו, הודיע העותר כי הסמכות לדון בעתירה, המבוססת על סעיף 7 לחוק האזרחות, אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולפיכך עומד הוא על עתירתו.

4.דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חילופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כפי שמציינים המשיבים בתגובתם, פרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אשר תוקן בהתאם לצו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח – 2007 שתחילת תוקפו ביום 2.3.08, קובע מפורשות כי עתירה כנגד החלטה של רשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, למעט החלטות ממשלה בענייני מינהל אוכלוסין ועובדים זרים, מסורה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. הואיל ואין מחלוקת כי בבסיס העתירה ניצבת החלטתו של משרד הפנים שהתקבלה מכוח סמכותו לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, הרי שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה ומשכך דינה להידחות על הסף.

5.נוכח ההזדמנות שהוענקה לעותר בהחלטה מיום 17.7.08 למחוק את עתירתו ונוכח עמידתו על העתירה בכל זאת, העותר ישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסך 2,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ב בחשוון התשס"ט (20.11.08).