חאלד אבו אסבע נ' עיריית טייבה

פסק-דין

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2343/98

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט י' זמיר

העותרים:

1.חאלד אברהים אבו אסבע

2.צאלח חוסיין אדריס

3.כאמלה עבדאללה מסארווה

4.מוחמד אחמד נציראת

5.שוכרי מחמוד בלעום

6.עדנאן מחמוד בלעום

7.יוסף חאלד יאסין

8.עומר יוסף ג'ומעה

9.עאדל עדנאן ג'ומעה

10.עבדאלפאתח מחמוד ג'ומעה

11.סאמי אבו ראס

12.וליד אמין שיך יוסף

13.עומר עפיף מסארווה

נגד

המשיבים:

1.עיריית טייבה

2.רפיק חאג' יחיא

3.הועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה

4.מוחמד עזאם

5.ע. חפיז אדריס

6.סאלח גבארה

7.נאשף עאהד

8.חאתם גאבר

9.חוסני נסיראת

10.ע. חכים אבו ראס

11.סלימאן עטא שיך

12.נגיב נאשף

13.מוסבאח גאבר

14.סעד עמשה

15.מוחמד עלי רביע

16.ע. עזים עזאם

17.אברהים דעסאן

18.עלי גבאלי

19.שר הפנים

20.מינהל מקרקעי ישראל

21.רשות הפיתוח

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

פסק - דין

העותרים, שלושה עשר במספר, הם תושבי העיר טייבה. לפי האמור בעתירה, "כל אחד מהם חתם עם המשיבה 1 [כלומר, עיריית טייבה] על חוזה, לפיו התחייבה עיריית טייבה להקצות ולמכור, לכל עותר ועותר, חלקת קרקע, למסור לרוכש את החזקה בקרקע וליתן בידיו היתר בניה לבניית בית מגורים". העותרים טוענים כי עיריית טייבה אינה עומדת בהתחייבותה כלפי העותרים לפי חוזים אלה. לפיכך הגישו העותרים את העתירה לבית משפט זה. בעתירה הם מבקשים "צו על תנאי המכוון אל המשיבים והדורש מהם להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבוצעו, כלשונן וככתבן, הוראות החוזים אשר נחתמו בין כל אחד מן העותרים, מצד אחד, לבין המשיבה 1, מצד שני, בקשר עם הקצאת ומכירת מגרשים לבניה ומתן היתרי בנייה בעיר טייבה".

עם קבלת העתירה נשאלו העותרים על ידי בית המשפט "מדוע אין העניין שבעתירה ראוי להיות נדון בתביעה בבית המשפט האזרחי ומדוע אין זה ראוי שבית משפט זה ידחה את העתירה מטעם זה".

בא-כוח העותרים השיב לבית המשפט (ביום 9.6.98), ובתשובתו אמר שאף כי קיימת סמכות שיפוט מקבילה לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי, מן הראוי, לדעתו, כי העניין נשוא העתירה יהיה נדון דווקא בבית משפט זה.

טעות היא בידי בא-כוח העותרים. בית משפט זה אינו נוהג לדון בתביעות חוזיות, אפילו אם רשות מינהלית היא צד לחוזה. בית המשפט האזרחי הוא הערכאה הראויה לדון בתביעות כאלה, ובידה לדון, דרך אגב ולפי הצורך, גם בשאלות מתחום המשפט הציבורי.

לפיכך אנחנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף.

ניתן היום, ל' בסיון תשנ"ח (24.6.98).