Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

אמין אל צאנע נ' התובע הצבאי הראשי

HCJ 2352/99 was decided on 30 May 1999.

The court's decision, in its own words.

ראוי לציין כי מטרתו של העותר היא לזכות בהקלה בעונשו. לצורך זה פתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה לרמטכ"ל להקל בעונשו לפי תקנה 55 לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, או לנשיא המדינה על פי סעיף 11(ב) לחוק יסוד נשיא המדינה.

3 justices heard the case, and the ruling came on 30 May 1999.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 2352/99
Opened
1999
Decided
30 May 1999
Length
2 pages

The panel

  • שלמה לוין
  • תאודור אור
  • יעקב טירקל

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 2352/99 אמין אל צאנע נ' התובע הצבאי הראשי (30.5.1999)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2352/99

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט ת' אור

כבוד השופט י' טירקל

העותר: אמין אל צאנע

נ ג ד

המשיב: התובע הצבאי הראשי

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם

המשיב: עו"ד שרון רוטשנקר

פסק-דין

השופט י' טירקל:

1.העותר וארבעה אחרים הסתננו לישראל ובחילופי אש בינם לבין סיור צבאי נהרג קצין מכוח הסיור. כן נהרג אחד מן המסתננים. ביום 26.9.91 הורשעו העותר וחבריו על ידי בית המשפט הצבאי בלוד, בעבירה של ירי לעבר בני אדם. על העותר ועל שניים מחבריו הושת עונש של מאסר עולם ועל הרביעי בחבורה הושת עונש של 25 שנות מאסר. כשש וחצי שנים לאחר מכן הגיש העותר לבית הדין הצבאי לערעורים בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין. נשיא בית הדין הצבאי לערעורים דחה את בקשתו.

בעתירתו מבקש העותר לבטל את החלטתו של נשיא בית הדין הצבאי לערעורים. טענותיו העיקריות הן כי בשעה שנגזר דינו לא היה בידו לגייס את סכום הכסף הדרוש על מנת לשכור את שירותיו של עורך דין, הוא לא ידע עברית ולא ידע את החוק בישראל. כמו כן, אחרי מתן גזר הדין "נתקף ביאוש ולמצב רוח גרוע ביותר" ומאז ועד היום הוא "לא מתפקד בצורה טבעית ונורמלית".

2.אין ממש בעתירה.

כפי שעולה מתגובתה המקדמית של באת כוח המשיב, לא העלה העותר את הטענות שבעתירתו לפני נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, למעט הטענה בדבר מצבו הנפשי. לעצם הענין צוין כי בתום שימוע גזר הדין הודיע בית הדין הצבאי לעותר ולחבריו כי הם זכאים לערער על פסק הדין בתוך 15 יום. הודעה זו תורגמה לעותר על ידי מתורגמן. העותר אף היה מיוצג על ידי עורך דין דובר ערבית שהיה נוכח באותו מעמד. באת כוח המשיב הוסיפה כי בית הדין הצבאי בלוד ממנה עורך דין לכל נאשם בפשע, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, אלא אם כן מבקש הנאשם למנות עורך דין לעצמו, אולם העותר לא טען מעולם שהוא מבקש זאת וכי אין ידו משגת. הטענה היחידה שהעלה העותר לפני נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, לפיה לאחר מתן גזר הדין נתקף ביאוש ובמצב רוח גרוע, נדחתה על ידי הנשיא בשל הזמן הרב שחלף מאז ניתן פסק הדין לאחר ששקל את סיכויי הערעור לאור טענותיו של העותר נגד פסק הדין. (לענין אי התערבות בג"צ בהחלטות שדחו בקשות להארכת מועד להגשת ערעור שנים רבות לאחר שניתנו ראו: בג"צ 1818/97 זיאדה מחמד נ' בית הדין הצבאי לערעורים, (טרם פורסם); בג"צ 4854/97 אבו יוסף חוסין נ' נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, (טרם פורסם); בג"צ 2807/97 אלמטור נ' בית הדין הצבאי לערעורים, (טרם פורסם); בג"צ 2949/98 זוהיר קארון נגד התובעת הצבאית הראשית, (טרם פורסם)). אין, אפוא, עילה להתערבותנו.

ראוי לציין כי מטרתו של העותר היא לזכות בהקלה בעונשו. לצורך זה פתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה לרמטכ"ל להקל בעונשו לפי תקנה 55 לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, או לנשיא המדינה על פי סעיף 11(ב) לחוק יסוד נשיא המדינה.

3.העתירה נדחית.

ניתן היום, ט"ו בסיון תשנ"ט (30.5.99).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools