רשות ניקוז ערבה ואח' נ' שר הביטחון

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בעתירה זו נתבקשנו להורות למשיב להכין תכנית עבודה לפינוי שדות מוקשים שהונחו על ידי צה"ל לאורך השדרה המזרחית של ישראל, בכלל, ובאזור הערבה, בפרט. נוסיף, כי בעתירה קודמת שהגישו העותרות בשנת 2001 (בג"צ 9735/01), הוחלט לדחות את העתירה לאחר שבחודש טבת התשס"ו (ינואר 2006) הודיע המשיב כי בעיית פינוי המוקדים עתידה לבוא על פתרונה לאחר שיירכש כלי מכני שיצמצם את הסיכון הנשקף מפינוי של מוקשי נ"א לחיי אדם. משחלפו השנים ונושא פינוי המוקשים טרם הוסדר, חזרו העותרות ופנו לבית המשפט.

מתגובת המשיב לעתירה עולה כי אותו כלי מכני טרם נרכש, הואיל וכלים שנבחנו לא ענו במידה הנדרשת על החשש מפני פגיעה בחייהם של אלה שיעסקו בפינוי המוקשים. עם זאת, גיבשה מערכת הביטחון את מאפייניו של הכלי הנדרש, ובמהלך שנת 2011 היא תפעל לרכוש אותו. המשיב הוסיף והודיע, כי בכל השנים האחרונות הללו המשיך הצבא בפינוי מוקשי נ"ט, ומאז שנת 2006 פונו כ-42 אלף מוקשים. עוד הוברר כי הממשלה מקדמת הצעת חוק להקמת רשות לאומית לפינוי מוקשים, שתהיה רשאית לפעול באמצעות חברות פרטיות, ולכך ייועד תקציב מיוחד.

אכן, כל התהליכים אליהם התייחס המשיב בתגובתו נועדו להגשמה בטווח ארוך, אולם נדמה כי קיים קושי להאיץ בו הואיל ובתנאים הקיימים פינוי מוקשים באופן ידני, ובמיוחד מוקשי נ"א, כרוך בסיכון שספק בעינינו אם המשיב רשאי ליטול על עצמו. לפיכך, כל שנותר לקוות הוא שהמשיב יעשה מאמץ להאיץ את מימושם של ההליכים האמורים, הואיל והתרשמנו כי מצוקת העותרים היא מצוקת אמת, וככל שיתבדו פתוחה הדרך בפני העותרים לשוב לבית המשפט.

נוכח האמור, העתירה נמחקת.

ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).