מרדכי וקרט נ' צבא הגנה לישראל ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

זוהי עתירה שמינית שמגיש העותר, שאינו מיוצג, בעניין הפרשי שכר המגיעים לו, לטענתו, כגמלאי צה"ל. עתירות קודמות שהגיש העותר בעניין זה ממש – נדחו או נמחקו בהסכמתו (בג"ץ 4590/03; בג"ץ 10573/04; בג"ץ 768/05; בג"ץ 3039/05; בג"ץ 6445/15; בג"ץ 8398/21; בג"ץ 964/22).

גם דינה של עתירה זו, כקודמותיה, להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. העתירה מנוסחת באופן עמום וכוללני, נעדרת תשתית עובדתית מינימלית, ואינה מגלה כל עילה להתערבות משפטית. די בכך כדי להביא לדחייתה על הסף (בג"ץ 2940/18 הס נ' הרמטכ"ל (12.4.2018)).

נוסף לכך, מבט חטוף בפסקי הדין שניתנו בעתירות הקודמות, מעלה כי טענות העותר בעתירה דנן, ככל שניתן להבינן, זהות לטענות שהעלה בעבר, ונדחו כולן, לא פעם ולא פעמיים, "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת, א, ט). נראה אפוא, כי הדברים צריכים להיאמר במפורש: מאבקו הממושך של העותר בנוגע לשכרו, אינו מצדיק את הטרחת בית משפט זה, שוב ושוב, בעתירות כוללניות, עמומות, וחסרות תוחלת.

העותר מתבקש להימנע מהגשת עתירות נוספות בעניין זה, וטוב יעשה אם יפנה לייעוץ משפטי, טרם נקיטת הליכים משפטיים נוספים.

עד כה, הרבה לפנים משורת הדין, נמנע בית המשפט מלהשית הוצאות על העותר – לא עוד. פניותיו החוזרות ונשנות של העותר לבית המשפט, ללא הצדקה, אינן מאפשרות עוד 'מחילה' שכזו.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

העותר יִשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 1,500 ₪, וזאת על הצד הנמוך, בתקווה שדי יהא בכך כדי שהמסר יופנם.

ניתן היום, כ"ה בניסן התשפ"ב (24.4.2022).