גליה שוורץ ואח' נ' כבוד השופט דורון פורת, בית משפט השלום בטבריה ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.עתירה מתוקנת למתן צו על תנאי בה מבקשים העותרים מספר סעדים בנושאים שונים. סעד אחד עניינו העברת ההכרעה האם להגיש כתב אישום נגד העותר 2 (להלן: העותר) מפרקליטות מחוז צפון לכל פרקליטות אחרת; יתר הסעדים מכוונים נגד המשיבה 3 (להלן: משטרת ישראל) ביחס להליכי ההשעיה או הפיטורים המתנהלים נגד העותר, שהוא שוטר.

2.נגד העותרת 1 (להלן: העותרת) מתנהל משפט פלילי בבית משפט השלום בטבריה. במסגרת המשפט העיד בנו של העותר. העותר הקליט את בנו בטרם עדותו ופרקליטות מחוז צפון, המטפלת במשפטה של העותרת, החליטה להעביר למחלקת חקירות שוטרים (להלן: מח"ש), חשדות לפיהן העותר עבר עבירה של הטרדת עד. העותרים טוענים כי כל מטרת העברת החומר למח"ש היתה להרתיע את העותר ממתן עדות לטובת העותרת וכי פרקליטות מחוז צפון אף הטעתה את מח"ש. עוד טוענים העותרים כי מצטיירת תמונה קשה באשר לאופן בו הוכן הבן-העד לעדות בבית המשפט ולחקירה לפני חוקר מח"ש על ידי הפרקליטה המטפלת (שכנגדה מועלות בעתירה טענות נוספות). בנסיבות אלה טוענים העותרים אין מקום כי פרקליטות מחוז צפון היא שתכריע בשאלה אם להעמיד את העותר לדין על סמך ממצאי מח"ש. באשר להליכים המשמעתיים המתנהלים נגד העותר מעלים העותרים שורה של טענות. בין היתר טוענים הם כי בתיק מח"ש אין ממש וממילא אין מקום לנקוט בהליכים משמעתיים נגד העותר עוד בטרם הוכרע גורלו של תיק מח"ש. עוד טוענים העותרים, כי ההליכים המשמעתיים נגועים בשיהוי רב שהרי העבירה המיוחסת לעותר התבצעה לפני כשלוש שנים; התלונה למח"ש הוגשה לפני כמעט שנתיים; ומח"ש העבירה את החומר להכרעת פרקליטות מחוז צפון ולמשטרת ישראל לפני כשנה. לבסוף, העותרים טוענים כי טרם הומצא להם כל החומר הרלבנטי הנדרש להם בטרם יקויים לעותר הליך שימוע.

3.המשיבים הגיבו לעתירה. הם טוענים כי די בנוסח הבוטה של העתירה ובהכפשות הכלולות בה כדי להביא לדחייתה על הסף. כמו כן הם הודיעו כי כדי למנוע "לזות שפתיים" החליט פרקליט המדינה להעביר את ההחלטה בתיק מח"ש מפרקליטות מחוז צפון ליחידה אחרת בפרקליטות המדינה ולכן, באשר לסעד זה, התייתרה העתירה. באשר לסעדים המכוונים נגד ההליכים המשמעתיים המתנהלים נגד העותר טוענים המשיבים כי העתירה היא מוקדמת שהרי טרם התקבלה כל החלטה בעניין זה וככל שתתקבל החלטה שלא תהיה לרוחו של העותר יוכל הוא לנקוט אז בהליכים המתאימים.

4.דין העתירה להדחות על הסף. באשר לסעד הראשון העותרים קיבלו את מבוקשם ובעניין זה התייתרה העתירה. באשר ליתר טענות העותרים מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי מדובר בעתירה מוקדמת שהרי טרם התקבלה כל החלטה, לא כל שכן החלטה סופית, בעניינו של העותר (בג"צ 1300/01 קוזקוב נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"צ 4408/97 עליאן נ' שר הפנים (לא פורסם)). למותר לציין כי ככל שתתקבל החלטה שלא תניח את דעתם של העותרים יוכלו הם לשוב ולפנות לבית משפט זה, ככל שתהיה בידם עילה לכך, וחזקה על המשיבים כי בטרם יפעלו על פי החלטה כאמור יעניקו הם לעותרים מספר ימים כדי לעשות כן.

5.יוזכר, כי העותרים העלו טענות גם באשר להתנהגותה של הפרקליטה המטפלת אך איננו נדרשים לטענות אלה משהעותרים הגישו בענין זה תלונה למספר גורמים (ביניהם: משטרת ישראל; היועץ המשפטי לממשלה; לשכת עורכי הדין; נציבות שירות המדינה) וממילא אין בדברים כדי להשפיע על ההחלטה בעתירה שלפנינו.

6.העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' תמוז, תשס"ו (5.7.2006).