ביילסול בע"מ ואח' נ' שר הבריאות ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

הסעד העיקרי המבוקש בעתירה שבפנינו מצוי בדרישת העותרות, כי משרד הבריאות יימנע מלשנות את העמדה העקבית, שהובעה על-ידיו בפני מוסדות התכנון, לפיה מתנגד הוא לתוכנית בניין עיר מספר פת19/1223/, שעניינה הקמת מרכז מסחרי על מקרקעין הצמודים לבית-החולים "ביילינסון" בפתח-תקווה (להלן: התוכנית).

בהודעה שמסרה פרקליטות המדינה לבית-המשפט בתאריך 12.5.99, נאמר כי בתאריך 9.5.99 התקיים דיון בוועדה המחוזית לתכנון לבניה, מחוז המרכז (להלן: הוועדה המחוזית), שבו נדונו ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית. נציג משרד הבריאות, אשר הופיע לדיון, ביקש את דחייתו בשלושה חודשים, וזאת על-מנת לאפשר לשר הבריאות לסיים את גיבוש עמדתו בנושא. ברם, הוועדה המחוזית דחתה את בקשת נציג משרד הבריאות ודנה בהתנגדות המנומקת של משרד הבריאות אשר הוגשה לוועדה המחוזית בכתב.

לאור האמור בהודעה זו התבקשו העותרות להודיע לבית-המשפט אם מוסיפות הן לעמוד על עתירתן. בתגובה הודיעו העותרות לבית-המשפט כי הן עומדות על עתירתן. עמדה זו של העותרות נומקה בטענה, כי לאחר שנדחתה בקשתו לדחיית הדיון בפני הוועדה המחוזית עזב נציג משרד הבריאות את ישיבת הוועדה, והתנגדות המשרד נדונה רק על-פי הטענות בכתב שהוגשו על-ידיו. בנסיבות אלה, טוענים העותרים, התנגדות משרד הבריאות רוקנה מכל תוכן ולפיכך יש לדון בעתירה לגופה.

עמדה זו של העותרות אינה נראית לנו. כאמור, הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הינו מניעת שינוי עמדתו של משרד הבריאות. ואולם, בפועל לא שינה משרד הבריאות מעמדתו המתנגדת לתוכנית, והתנגדות זו נמסרה כאמור לוועדה המחוזית. בנסיבות אלה, העתירה, כנוסחה היום, אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית-משפט זה ולא מבוקש בה סעד אופרטיבי כלשהו שניתן לתתו.

אשר-על-כן, יש לדחות את העתירה על הסף. אך מובן הוא כי אם העותרות סבורות כי בידיהן עילה באשר ל"אופן" התנגדותו של משרד הבריאות, רשאיות הן לשוב ולעתור לבית-המשפט המוסמך בעתירה מתאימה.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, יז בסיון תשנ"ט (1.6.99).