יעקב לוין, נציג מושב מירון במועצה האזורית מרום הגליל, תושב מירון ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

לפנינו עתירה, אשר הוגשה היום, המופנית בעיקר נגד תקנה 5א(ב) לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020 (להלן: התקנות) האוסרת על השכרת יחידות אירוח או צימרים בשטח מירון והסביבה מיום 7.5.2020 עד יום 17.5.2020.

1.לטענת העותרים, האיסור על השכרת צימרים ויחידות אירוח פוגע באופן אנוש במטה לחמם של משפחות רבות, וזאת בפרט לאור העובדה שהאיסור חולש גם על פני מספר ימים לאחר ל"ג בעומר. העותרים טוענים כי הטלת ההגבלות למשך תקופה הנפרשת למשך למעלה משבוע ימים התבססה על תשתית עובדתית שגויה, וכי לא התקיימה היוועצות עם תושבי מושב מירון טרם התקנת התקנות. עוד לטענתם היה מקום לאפשר כניסה מוגבלת של אורחים לצימרים וליחידות האירוח באופן שלא היה יוצר חשש להתקהלות, בהתחשב בפרישת כוחות משטרה באיזור ובכך שמתחם הקבר מתוחם כבר כעת. בשולי העתירה נטען כי היה מקום להחריג מאיסור הכניסה למירון, הקבוע בתקנה 5(א) לתקנות, קרובי משפחה מדרגה ראשונה של תושבי מירון.

2.דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. העותרים אינם חולקים על כך שהגבלת התקהלות המונית במתחם קבר רשב"י, העומדת בבסיס התקנות, הינה ראויה, וכי "עיקרם של התקנות", מידתי. ואכן, גם לא יכולה להיות מחלוקת בדבר האינטרס הממשי בשמירה על חיי אדם, הבא לידי ביטוי באופן מעשי בימים אלה באיסור התקהלות ומניעת קיומם של אירועים המוניים (ראו גם פסקי דין שניתנו היום: בג"ץ 2931/20 באמונתו יחיה נ' ממשלת ישראל (10.5.2020); בג"ץ 2956/20 רוזנבלט נ' ראש הממשלה מר בנימין נתניהו (10.5.2020)). כל טענות העותרים מופנות כלפי הפגיעה, הלא מוצדקת בהם, כתושבי מירון, כאשר לטענתם, השכרת חדרי אירוח בעת הזו, אינה עומדת בסתירה לתכלית התקנות. אלא שלא ניתן לקבל טענות אלו.

3.פשוט כי קיים קשר רציונלי בין האמצעי שעניינו הגבלת האפשרות להתארח בישוב מירון לבין התכלית שעניינה מניעת התקהלות ובלימת התפשטות המגפה. למעשה, אף העותרים הצביעו על כך שאנשים מגיעים להתארח בחדרי אירוח במירון דווקא בתקופה זו, בהבהירם כי "ההכנסות בימים אלו מהוות נתח משמעותי ביותר ממחזור ההכנסות השנתי של התושבים" (פסקה 29 לעתירה). היינו, העותרים עצמם לא חולקים על כך כי קיים קשר הדוק בל יינתק בין אירוח במירון לבין אירוע ההילולה במתחם הקבר בהר (המתרחש בימים אלה). כאמור, אין צורך להכביר מילים בדבר סכנת ההידבקות ההמונית הצפויה מאירועים המוניים. ואכן, מצבי חירום מצדיקים בעיתות חירום אמצעים קיצוניים שאין להם מקום בימי שגרה (ראו גם: בג"ץ 2435/20 לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה, פסקה (7.4.2020) (להלן: עניין לוונטהל); בג"ץ 2491/20 המנהל הקהילתי רמות אלון נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (14.4.2020)). הצורך במתן מענה מדויק המתחשב במצב הדברים הנוכחי והמתעדכן כל העת, גם אינו מאפשר היוועצות עם כל מי שעשוי להיות מושפע מההחלטה העומדת על הפרק. הזמנים אינם זמני שגרה, והצורך בהרחקת ההמונים מהקבר, באופן הרמטי, מצדיק אף פגיעה בזכויותיהם של תושבי מירון. בנסיבות העניין, כמו גם נוכח סד הזמנים הדוחק, גם אין מקום לטענות העותרים בדבר קיומה של חלופה בדמות הגבלת כמות האורחים. לא די להראות שקיים אמצעי אחר שפגיעתו בזכות פחותה, הדרישה היא שאותו אמצעי יגשים את התכלית בדרך הראויה והנדרשת (עניין לוונטהל, פסקה 20).

העתירה נדחית אפוא.

ניתן היום, ט"ז באייר התש"פ (10.5.2020).