בית אולפנה לאימון מורים נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

1.עניינה של העתירה בצו שניתן על ידי שרת המשפטים (להלן: השרה), לפי סעיף 380(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

הוראת הסעיף מאפשרת לרשות התאגידים להגיש בקשת פירוק, ובמקרה דנן הפירוק עומד להתבקש על ידי רשות התאגידים לשם העברת הנכס שבבעלות העותרת למוסד בעל מטרות דומות.

2.לטענת העותרת, נשללה ממנה זכות הטיעון והשימוע קודם להחלטת השרה, וכי עודנה ממתינה לתשובת המשיבה 2 "נחתה" עליה בהפתעה החלטת השרה.

3.נאמר בקצרה, כי איננו סבורים שהוצאת צו לפי סעיף 380(א) לפקודה מחייבת שימוע מוקדם בפני השרה עצמה. אכן, שימוע מוקדם לא נערך לעותרת, אך את החלטת השרה יש לראות באספקלריה של ההיסטוריה של הנכס ושל העותרת.

כך, בפסק דינו של בית משפט זה מיום 13.5.2010 (ע"א 9345/07), הצהירה העותרת כי בכוונתה שלא להעביר את הנכס לידיים פרטיות כי אם למוסד בעל מטרות ציבוריות דומות, והמדינה הצהירה כי כל העברה כזו תבחן לגופה. מאז מתן פסק הדין התנהלה תכתובת בין הצדדים, נשלחו מספר התראות, אך הלכה למעשה לא נעשה דבר.

4.יתירה מזו, גם בהנחה שהיה מקום לקיום שימוע טרם הוצאת הצו, הרי ששימוע כאמור נערך בדיעבד, במסגרת פגישה שהתקיימה בין נציגי העותרת לבין רשות התאגידים, ותכתובות שהתנהלו לפני ואחרי הפגישה, ויש לראות את רשות התאגידים כידה הארוכה של השרה לצורך זה.

5.בכל מקרה, יודגש כי החלטת השרה מהווה אך שלב מקדמי אשר סולל את הדרך להגשת בקשת פירוק. אם וכאשר תוגש בקשה כאמור, הרי שלעותרת תעמודנה כל טענותיה כנגד הליך הפירוק, לרבות הטענה כי אין עילת פירוק או כי קיימות דרכים אחרות למימוש מטרות האגודה והנכס מושא הדיון.

6.בשולי הדברים נציין, כי לא מצאנו ממש בטענת ההפליה שהועלתה בבקשה לתיקון העתירה, באשר מדובר במקרה פרטני ובנסיבותיו החריגות.

6.סוף דבר, שהעתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז בכסלו התשע"ח (4.12.2017).