שלמה גולדברג נ' משרד הבריאות, מחוז מרכז – מדינת ישראל

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.עתירה למתן צו על תנאי נגד המשיב (להלן: משרד הבריאות) ליתן טעם מדוע לא תאושר לעותר השתתפות כספית לרכישת כסא ממונע, מדוע לא יוזמן לוועדה מטעם משרד הבריאות כדי להציג את עמדתו, ומדוע לא ימסרו לו הנימוקים של הוועדות השונות אשר דנו בעניינו.

2.העותר, המוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל 100 אחוזי נכות, הגיש ביום 1.9.2010 בקשה למשרד הבריאות להשתתפות במימונו של כסא גלגלים ממונע. ועדות משרד הבריאות דחו את בקשתו של העותר, בטענה כי אינו עומד באמות המידה להשתתפות במימון כיסאות ממונעים. העותר חולק על קביעה זו, ועותר לקבלת נימוקי החלטות הוועדות אשר דנו בעניינו.

3.לאחר שעיינתי בעתירה הוריתי לצדדים להתייחס לסוגיית סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה. ביום 1.7.2012 הגיש משרד הבריאות הודעה מוסכמת, לפיה הסמכות העניינית לדון בעתירה זו מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, הגם שהודגש כי בעבר סבר משרד הבריאות כי הסמכות נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. העותר קיבל את עמדת משרד הבריאות, וביקש למחוק את עתירתו ולהגישה מחדש כתובענה בבית הדין לעבודה, תוך שתושב לו האגרה ששילם.

4.הסכמת הצדדים מקובלת עליי לאור לשונו ובהתחשב עם תכליתו של סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994. שאלת השתתפותו של משרד הבריאות בעלות כיסא ממונע, אכן ראוי שתידון בבית הדין לעבודה.

5.העתירה נמחקת, אפוא, והעותר רשאי להגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה.

6.החזר האגרה על-פי התקנות. המשיב, בהתאם להסכמתו, ישא בסכום הכסף שינוכה מהאגרה על-פי דין. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בתמוז התשע"ב (18.7.2012).