המועצה המקומית בית ג'אן ואח' ואח' נ' מנכ"לית שירות התעסוקה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. לפנינו שתי עתירות שעניינן אחד - טענה כי לא כדין סגר שירות התעסוקה את לשכת התעסוקה בכפר בית ג'אן, ואיחד אותה עם הלשכה בכרמיאל. לטענת העותרים בשתי העתירות - המועצה המקומית בית ג'אן ותושבים אחרים בבג"צ 3393/04 ומר ריאד טאפש בשם מאות תושבים בבג"צ 3445/04 - שוררת אבטלה גבוהה ביישוב זה, וסגירת הלשכה גורמת קשיים הנובעים הן מחוסר כסף לנסיעות לכרמיאל, והן כיוון שנשים דתיות אינן יכולות להגיע לכרמיאל. נטען, כי צעד זה של שירות התעסוקה מוסיף לסבל כללי של תושבי בית ג'אן, שחרף שירות רבים מהם בכוחות הביטחון אינם זוכים ליחס שוויוני. העותרים בבג"צ 3445/04 ביקשו גם, כי דמי קיום יינתנו אף למי שאינם מגיעים ללשכת התעסוקה בכרמיאל.

ב. בתשובת המדינה נאמר כי איחוד לשכת התעסוקה של בית ג'אן עם לשכת כרמיאל הוא חלק ממהלך כללי של ייעול בשירות התעסוקה, הכולל ריכוז שירותי התעסוקה בלשכות גדולות שתשתיתן מתאימה למענה על כלל צרכי הטיפול התעסוקתי. בגדר זה, ולשם שיפור השירות, הוחלט על סגירת 14 לשכות תעסוקה, ברובן קטנות, ברחבי הארץ; זאת, תוך תשומת לב לשיקולי מרחק, שיעור דורשי עבודה, ותשתיות הלשכות. כך כללה התכנית איחודים אלה: לשכת שלומי נסגרה ומוזגה עם לשכת נהריה, וכך גם פקיעין עם מעלות, בית ג'אן וראמה עם כרמיאל, כפר כנא עם נצרת, זכרון יעקב עם פרדס חנה, טמרה עם שפרעם, טירת הכרמל עם חיפה, יהוד עם אור יהודה, לוד עם רמלה, רמת גן עם תל אביב, נס ציונה עם ראשון לציון, גדרה עם רחובות וגן יבנה עם אשדוד.

לשכת בית ג'אן, כלשכה קטנה (לעת העתירה היו בה 270 דורשי עבודה), מוזגה עם לשכת כרמיאל, שבה היו רשומים 2500 דורשי עבודה. במסגרת אותה תכנית הוחלט מנגד גם על הפחתת תדירותה של התייצבות דורשי העבודה בלשכה. בתגובה בנושא דמי הקיום נאמר, כי לא הונחה תשתית באשר לפגיעה בעותרים בהקשר זה, וכן נמסר כי ימי ההתייצבות בלשכה הנדרשים לצרכי דמי קיום הופחתו, רוכזה ההתייצבות לתושבי בית ג'אן ליומיים בשבוע, ובני זוג זומנו יחדיו.

ג. בדיון בפנינו ובתשובה לשאלה מצידנו, הודיע עו"ד עמאד טאפש, המייצג בעתירה בבג"צ 3393/04, על משיכת העתירה, אך נימק זאת בטענה כוללנית של אפליה באשר לעדה הדרוזית, הגם שהיא נוטלת חלקה בחובות האזרחיות ובמיוחד בשירות הצבאי. סבורים אנו, בכל הכבוד, כי עתירה זו, המתוחמת לנושא ספציפי שהוא חלק מתכנית כלל ארצית וכלל מגזרית, אינה המקום המתאים מהותית ומשפטית לטיפול בנושאים רחבים מעין אלה, שגם לא נכללו בעתירה.

ד. (1) מר ריאד טאפש, העותר בעתירה 3445/04, טען בפנינו כי בהעדר תחבורה ציבורית מבית ג'אן, עלות הנסיעה לכרמיאל בהסעות פרטיות היא גדולה, ויש מקום להגמשת אמות המידה לגבי התייצבות בני בית ג'אן בלשכת התעסוקה, ולהסדרים מקומיים שיביאו לחסכון בכספם של המובטלים.

(2) בא כוח המדינה, עו"ד רייכמן, הביע נכונות לבדוק עם משרד התחבורה טענות בנושא התחבורתי. הדעת נותנת, כי גם טענות ספציפיות אחרות באשר לנגישות ולקשר עם שירות התעסוקה ייבדקו מטעם המשיבים.

(3) נחה דעתנו, כי סגירת לשכת התעסוקה בבית ג'אן באה כחלק מתכנית ארצית כוללת הנוגעת לכלל המגזרים, ואין לה דבר עם אפליה כלפי מיעוטים וכלפי תושבי בית ג'אן. כדרכם של שינויים, הם מעוררים אי נחת אצל מי שהסכינו להסדר מסוים, נוח יותר, של לשכת תעסוקה במקום, תוך קרבה פיסית ונגישות בהתאם. ואולם, אין באלה כדי לפסול את הצעד שנעשה, המצוי בשיקול דעתם של המשיבים והנראה על פניו הגיוני. עם זאת, חזקה על המשיבים שערים הם לאי הנוחות הנגרמת ולמצבם הכלכלי של דורשי תעסוקה, שמטבע הדברים, בהיותם מובטלים, משאביהם מצומצמים. ככל שהמדובר בהסדרי תחבורה ציבורית, רשמנו לפנינו את נכונותו של בא כוח המשיבים לבדוק דבר זה, ככל שהמדובר בשירות בלשכת כרמיאל, חזקה על המשיבים כי ישובו ויתנו דעתם לבעיות שהעלו העותרים, במסגרת הפקת לקחים מתמדת באשר לשירות, לצרכים וליכולות. בנתון לכך, אין בידינו להיעתר לעתירה ועלינו לדחותה. איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"ה (7.2.2005).