אסתר רחמים נ' האגודה לתרבות הדיור ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

עניינה של העתירה בפסק דינו של המשיב 2 (בית הדין הארצי לעבודה) בע"ע 309/05 מיום 1.1.07 בגדרו התקבל בחלקו ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (עב' 6066/01).

1.העותרת עבדה אצל המשיבה 1 (להלן: האגודה) החל משנת 1963, ועד לפיטוריה בשנת 2001. לפיטורים קדמו מהלכים שונים, שלטענת העותרת נעשו שלא כדין.

העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (עב' 6066/01). את תביעתה זו השתיתה העותרת על הטענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין. עוד טענה העותרת כי על מערכת היחסים בינה לבין האגודה חלים הסכמים קיבוציים שנהגו מעת לעת בעמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר). על סמך טענותיה אלו, תבעה העותרת תשלומים שונים.

ביום 10.3.05 ניתן פסק דין (כב' השופטת הראשית ע' פוגל) אשר דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי העותרת לא הוכיחה שעל מערכת יחסי העבודה בינה לבין האגודה חלים ההסכמים הקיבוציים הנוהגים בחברת עמידר; כן נדחתה הטענה כי פיטורי העותרת נעשו שלא כדין.

העותרת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 309/05). ביום 1.1.07 ניתן פסק דין (מפי כב' סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין) אשר קיבל את הערעור בחלקו. בפסק הדין נקבע כי האגודה אימצה את חוקת העבודה של עמידר ומשכך, ובהעדר הוכחה מטעם האגודה לקיומם של הסכם או הסדר אחרים, רשאית היתה העותרת לראות בזכויות המוזכרות בהסכמים של חברת עמידר ככלולות בהסכם האישי עליו היא חתומה, אלא אם כן הן אינן מתאימות לתנאי העבודה באגודה. עוד נקבע כי בהליך הפיטורין של העותרת נפלו פגמים מהותיים (ובשים לב לשנות עבודתה הרבות באגודה). בית הדין קיבל את הערעור בחלקו בהתייחס לחלק מן הרכיבים הכספיים שנתבעו. ביחס למקצת הרכיבים הכספיים נדחתה התביעה, וביחס למקצתם הנותרת, הוחזר הדיון לבית הדין האזורי. פסק הדין ניתן בהסכמת כל חברי המותב, למעט בהתייחס לאחד מרכיבי התביעה, הנוגע לפיצוי כספי בגין עצם הפיטורים שלא כדין. ביחס לרכיב זה נקבע בדעת רוב (כב' השופט י' פליטמן; כב' השופט ע' רבינוביץ; נציג המעבידים מר מ' אורן) כי לא ייפסק למערערת פיצוי.

2.בעתירתה שלפנינו, מלינה העותרת על רכיבי תביעתה שנדחו בערכאת הערעור. לטענת העותרת, מעלה עתירתה עניין בעל חשיבות ציבורית מכרעת. עוד סבורה היא כי נפלו טעויות יסודיות בפסק הדין.

האגודה מבקשת את דחיית העתירה. לטענתה, מהותה של העתירה אינה אלא ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי ואינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה בפסק הדין. כן טוענת האגודה כי העתירה רצופה אי דיוקים עובדתיים, ודי בהם להביא לדחייתה מחמת אי ניקיון כפיים.

אין עילה לעתירה שלפנינו, ודינה להידחות על הסף.

3.הלכה מושרשת היא כי בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהחלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה רק במקרים בהם נתגלתה בהכרעתו של בית-הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"צ 1157/07 ברזילי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 13.2.07); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003); בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)).

4.העתירה שלפנינו אינה נמנית עם מקרים אלה. לעותרת היה את יומה לפני שתי ערכאות, וטענותיה לפנינו הינן טענות ערעוריות במהותן. העותרת אינה מציגה כל שאלה עקרונית, אלא מבקשת כי נשוב ונבחן את הדרך בה נקבע הפיצוי הכספי בעניינה, בשים לב לנתוניה הקונקרטיים ולקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי. טענות מסוג זה אינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים.

ניתן היום, ח' בתמוז התשס"ז (24.6.07).