ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה באי-הלימה בין הוראות חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018 (להלן: חוק הפיקוח על מעונות) לבין הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) לעניין אפשרות הפעלת מעון יום לפעוטות במבנה המיועד למגורים.

1.בתמצית, לטענת העותרים, בעוד שחוק הפיקוח על מעונות מתיר לקיים מעון יום לפעוטות במבנה מגורים, הרי שלפי חוק התכנון והבניה הפעלת מעון כאמור במבנה מגורים מהווה "שימוש חורג" המחייב קבלת היתר להפעלתו. ככל שניתן להבין, טוענים העותרים כי אי-אחידות זו תגרור את מרבית מפעילי מעונות היום הפרטיים להיות "עוברי חוק בעל כורחם" באופן אשר יביא לסגירתם של רבים מאותם מעונות.

לצד טענות בדבר חוקתיות חוק הפיקוח על מעונות, בית המשפט התבקש בעיקר להורות על העברת תיקון חקיקה לחוק התכנון והבניה באופן שבו הוראותיו יעלו בקנה אחד עם הוראות חוק המעונות לפעוטות. כמו כן התבקשה שורה של סעדים חלופיים, ביניהם אי-אכיפת הוראות חוק התכנון והבניה בהקשר זה, כמו גם סעדים נוספים, רובם אינם ממן העניין ואינם מנומקים בגוף העתירה.

2.מנגד, משיבים 5-1 טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף בראש ובראשונה לנוכח העובדה שהסעדים המבוקשים אינם בגדר הסעדים שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מעניק. בנוסף העתירה נעדרת תשתית עובדתית קונקרטית ואף לא צורף לה כל נפגע קונקרטי. מעבר לכך, העתירה מבקשת לכרוך הוראות שונות בחוק הפיקוח על מעונות יום עם הוראות אחרות בחוק התכנון והבניה אף כי כניסתו לתוקף של חוק הפיקוח על המעונות אין בה כדי להשפיע על הוראות חוק התכנון והבניה. גם משיבה 6, כנסת ישראל, הביעה עמדתה כי דין העתירה להידחות על הסף, מטעמים דומים.

3.דין העתירה להידחות על הסף, שכן היא אינה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בעיקר מבקשים העותרים להביא כאמור לתיקון חוק התכנון והבניה, אלא שהלכה היא כי "בית משפט זה לא יוציא מלפניו צו המורה לרשות המחוקקת לתקן או לשנות דבר חקיקה והכתובת לכך היא הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת" (בג"ץ 8940/14 א.פ.ט אדוונסד פאואר טכנולוגי בע"מ נ' כנסת ישראל, פסקה 5 (18.1.2015))

4.בנוסף, הסעד החלופי שהתבקש, שעניינו אי-אכיפת הוראות מסוימות בחוק התכנון והבניה, אינו מתבסס על פגם כלשהו שנפל בהתנהלות המשיבים אלא על ציפיית העותרים שלא יאכפו הוראות חוק שהם תופסים כבעייתיות. שעה שאין העתירה מלמדת כי נפל פגם בהתנהלות הרשות או כי הרשות נהגה שלא כחוק, אין מקום להידרש לסעד זה (בג"ץ 5144/12 דלאל נ' דגן (14.8.2012); בג"ץ 4415/11 שטירמר נ' שר התחבורה והבטיחות בדרכים (22.2.2012)).

העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות משיבים 5-1 בסך של 5,000 ש"ח וכן בהוצאות משיבה 6 בסך נוסף של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ז' באב התשע"ט (8.8.2019).