אכרם אחלאם נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

לפנינו עתירה של העותרת, שנולדה בג'נין, לקבלת אזרחות ישראלית.

אמה של העותרת קיבלה אזרחות ישראלית במועד לידתה, אך ויתרה על אזרחותה הישראלית לצורך רישום במרשם האוכלוסין באזור, שם התגוררה.

בשנת 2001 פנתה אם העותרת למשרד הפנים בבקשה להשבת אזרחותה הישראלית, וביום 2.7.2003 אושרה בקשתה זו.

בשנת 2004 הגישה האם בקשות לרישום עבור כלל שמונת ילדיה תוך שהיא מתייחסת לשתיים מבנותיה הנשואות והמתגוררות באזור ולאחת מבנותיה – היא העותרת שלפנינו – הנשואה לאזרח ישראלי. לשכת משרד הפנים החליטה להעניק לחמישה מילדיה של האם רישיון לישיבת ארעי ובהמשך, בשנת 2006, אזרחות ישראלית.

כאשר נבחנה הבקשה למתן רשיון ישיבה עבור העותרת הוחלט לזמן לשימוע אותה, את בעלה ואת אמה. השימועים התקיימו ביום 13.12.2005 ומהם למד משרד הפנים כי העותרת התגוררה אצל בעלה מאז שהחלו חיים ביחד או למצער מיום נישואיה (מאז שלהי שנת 2002, או מאז ראשית שנת 2003 בהתאמה).

ביום 10.4.2006 הוענק לעותרת, לפנים משורת הדין, רשיון לישיבת ארעי בישראל מסוג א/5 שתוקפו למשך שנה. עם פקיעת הרשיון, בחודש אפריל 2007, לא פנתה העותרת למשרד הפנים בבקשה לקבל רשיון ישיבה חדש, ורק כשנתיים וחצי לאחר פקיעת הרשיון, ב-15.10.2009 פנתה, לראשונה, ללשכת רשות האוכלוסין בבקשה לקבלת תעודת זהות. כאשר הופנתה ללשכת רשות האוכלוסין הרלבנטית הגישה, ביום 24.11.2009, בקשה מגובה בתצהיר בו צויין כי חדלה להתגורר באום-אל-פחם (שם גרה עם אמה) בחודש מאי 2002 אז עברה לגור בכפר מנדא (ככל הנראה עם מי שהיה בעלה).

לשכת רשות האוכלוסין החליטה על סמך מכלול הראיות המנהליות כי יש לדחות את בקשת העותרת לקבלת אזרחות ישראלית.

לפי נוהל דוניה עאבד, לילידה של מי שויתרה על אזרחות ישראלית והוחלט להשיב לה אזרחות ישראלית, ניתן להעניק אזרחות ישראלית רק אם אלו השתקעו בישראל עם אמם, ובכפוף לשניים: העדר מניעה בטחונית והוכחת מרכז חיים בישראל.

כטענת המשיבים, עניינה של העותרת נבדל באופן מהותי מעניינם של אחיה שקיבלו מעמד בישראל, שכן במועד השבת אזרחות האם, היא לא היתה סמוכה על שולחנה של האם וקיימה תא משפחתי נפרד בכפר מנדא עם מי שהיה בעלה ואבי ילדיה.

החלטת המשיבים בדין יסודה ואין היא מגלה עילה להתערבות בית משפט זה, שכן היא משותתת על ראיות מנהליות מספקות.

העובדה שהעותרת מעלה טיעונים כאלו או אחרים באשר לראיות אלה (ובפרט בעניין תצהירה שלה) ומצביעה על סתירות פנימיות העולות מעיון בהן, אין בה כדי להעביר את הנטל על שכמי המשיבים.

אשר על כן, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.

טוב תעשה העותרת אם תענה לפניית המשיבים שהחליטו עוד בחודש נובמבר 2013 להעניק לה רשיון לישיבת ארעי בישראל (מסוג א/5) למשך שנה שיחודש מעת לעת בהעדר מניעה בטחונית ו/או שינוי נסיבות, וכן אם תפעל להסדרת מעמדם של ילדיה.

ניתן היום, כ"ח בסיון תשע"ד (26.6.2014).