אולגה ברעם ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'

פסק-דין

לצערנו אין בידינו להיעתר לעתירה והודענו זאת לבא כוח העותרים, ובעקבות זאת נמשכת העתירה.

עם זאת נאמר בקצרה, בהמשך להחלטתנו מ-2.12.15 בעקבות דיון קודם, כלהלן: העותרים – העותרת 1 (כיום בשנות השבעים לחייה עד מאה ועשרים) ואישה המנוח העותר 2, ששמענו בצער על פטירתו במהלך הטיפול בעתירה – היו חברי הקיבוץ בחן במשך כ-30 שנה, אך פרשו ממנו בשנות החמישים לחייהם. הקיבוץ מצוי בפירוק והמפרק הגיע להסכם עם הנושה המובטחת המשיבה 3, לפיו – לענייננו – מקבלים גמלאים שהם חברי הקיבוץ סכום של 1,500 ₪ לחודש, שהיה מבחינת הקיבוץ והמפרק תנאי להסכם כדי שהקיבוץ ימשיך להתקיים וכי דמי קיום מינימליים. העותרים – נושים לא מובטחים שכמותם יש גם קבוצה לא גדולה נוספת של עוזבי הקיבוץ – לא נכללו בהסדר. התקיימו הליכים לפני עוזר רשם האגודות השיתופיות, שלא מצא דרך לסייע להם. לאחר הדיון הקודם בפנינו ביקשנו להבהיר אל נכון את פרשנות סעיף 4 האמור, וניתנה החלטה נוספת על-ידי עוזר הרשם המלומד, שניסה גם להביא לידי פשרה ודרכו לא צלחה.

עמדת המשיבים כיום היא, כי אין אפשרות להעדיף את העותרים על נושים לא מובטחים אחרים, לא רק הגמלאים שעודם בקיבוץ. בכל הרצון הטוב, לא מצאנו תשובה משפטית לטענה זו, והנושים הלא מובטחים האחרים גם אינם בפנינו. פרשנות סעיף 4 נבחנה על-ידי עוזר הרשם ואיננו רואים מקום משפטי להתערב בה. כל האמור – כל עוד הקיבוץ בפירוק. כל שנותר הוא להביע תקוה, שהפירוק יסתיים מהרה באופן שיאפשר תשלום חובות סדורים, כולל החוב נשוא העתירה. צר לנו.

העתירה נמחקת בלא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בניסן התשע"ו (4.5.2016).