מיכאל אסולין ואח' נ' שר התחבורה ואח'

פסק-דין

1.העותרים, 85 במספר, אנשים מכל רחבי הארץ, פנו לבית משפט זה בעתירה כי יורה לשר התחבורה ולמשיבים נוספים לנמק מדוע לא תבוטל תקנה 172ב' לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, לפיה רשות הרישוי רשאית שלא לחדש רשיון נהיגה לחייבי קנס תחבורה. עוד עתרו הם לכך שהמשיבים ינמקו "מדוע לא יחדשו רשיון נהיגה של העותרים אשר עומדים בכל הקריטריונים לפי סעיף 11 לפקודת התעבורה, וזכאים וכשירים להיות בעלי רשיון נהיגה", "וכן מדוע לא יפעלו לאפשר לעותרים שהינם חייבי קנסות בהליכי ברירת קנס לפנות לבימ"ש לתעבורה, אשר באיזור מגוריהם, ולעתור להפחתה ו/או לביטול קנס הפיגורים, ובכך למנוע מהם את האלטרנטיבה, הבלתי אפשרית, לפנות, לפתרון בעייתם, לנשיא המדינה בבקשת חנינה".

2.העתירה מנוסחת באופן שאינו תקין, ולפיכך אף אינו ראוי לדיון בבית משפט זה. לפי תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984-, על העתירה לפרט, בין היתר, את הנימוקים שבעובדה עליהם היא מתבססת. אך עתירה זאת אינה מפרטת בגוף העתירה את העובדות הנדרשות לגבי אף עותר, ובתצהיר הנלווה לעתירה היא אינה מפרטת אלא עובדות לגבי עותר מס' 1 בלבד, ואף זאת רק באופן חלקי, שכן היא אינה מפרטת לגבי עותר זה עובדות הנוגעות לעניין הנדון (כגון, מה הקנס או הקנסות שהוטלו עליו, על ידי מי, מתי, בגין אינו עבירה ?) ואניה תומכת את התצהיר באף מסמך.

העתירה גם אינה מסבירה מדוע צורפו בעתירה זאת 85 עותרים. ממה נשפך. אם העתירה מתכוונת להעלות בעיה עקרונית, ומבחינה זאת אין הבדל בין עותרל עותר, והעובדות המתייחסות לכל עותר אין בהן כדי לשנות כלל לצורך ההכרעה של בית המשפט, מן הראוי היה להסתפק בעותר אחד בלבד. אך אם יש חשיבות לעובדות המתייחסות לכל עותר, ויש בהן כדי לשנות את ההכרעה של בית המשפט, מן הראוי היה להגיש עתירה נפרדת לגבי כל עותר, שתניח תשתית עובדתית שתאפשר הן למשיבים והן לבית המשפט לברר את העניין כראוי.

באופן עקרוני, בית משפט זה אינו מוכן, בדרך כלל, לתת סעד המתייחס למספר גדול של עותרים, בלי שהוא מודע לנסיבות המיוחדות של כל עותר ועותר, ובלי שהוא יוכל לדעת מה הנפקות המעשית של מתן הסעד מבחינתו של כל עותר. ראו, לדוגמא, בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403. כך גם בעתירה זאת. לדוגמא, אין זה ראוי שבית המשפט יצווה לחדש את רשיון הנהיגה של 85 העותרים, כפי שהוא מתבקש לעשות, בלי שידע, בין היתר, מתי פג תוקף הרשיון, האם העותר כשיר כיום לנהוג וכך, או שמא עליו לעמוד בבדיקה או בבחינה, וכן הלאה.

כיוון שהעתירה אינה ערוכה כנדרש, ובלי לנקוט כל עמדה לגוף השאלה המוצגת בעתירה, החלטנו לדחות את העתירה על הסף.

אין בכך כדי למנוע בעד מי מן העותרים להגיש עתירה חדשה לבית משפט זה, אם יראה לנכון עלשות כן, ובלבד שתהיה ערוכה כנדרש.

ניתן היום, כג' באייר תש"ס (28.5.2000).