מוגאהד נעיראת נ' מדינת ישראל

פסק-דין

ב בית המשפט העליון בירושלים

בש "פ 3872/97

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

העורר: מוגאהד נעיראת

נ ג ד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי

בחיפה מיום 20.6.97 בתיק ב"ש 382/97

שניתנה על ידי כבוד השופט ס' גובראן

תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97)

בשם העורר: עו"ד סולימאן

בשם המשיבה: עו"ד אינפלד

החלטה

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ס. ג'ובראן) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר נאשם בסחיטה באיומים, שהייה בישראל שלא כדין וייצור נשק שלא כדין. המעשים המיוחסים לעורר חמורים הם. הוא נכנס לשטח מדינת ישראל ללא היתר, הוא איים במעשי חבלה, הוא החזיק בחומרים שניתן להרכיב מהם מטעני חבלה מאולתרים.

לטענתו של העורר, הרקע למעשיו הוא תסכולו עקב אי נכונות שרותי הבטחון לשקמו, לאחר שבעבר שיתף פעולה עם השלטונות.

העורר נעצר בשנת 1990 בהכנסו לחיפה במטרה לבצע פיגוע. לאחר מכן הופעל על-ידי השב"כ ב91-, אלא שהוא בגד במפעיליו והודיע ל'פנתר השחור' שהוא עובד עם השב"כ ואף מסר להם את אשר קיבל מהשב"כ. הוא יצא לירדן בעידוד השלטונות בישראל ונסיונותיו לחזור נדחו. הוא נכנס למרות זאת ארצה ב95- באמצעות פרטים כוזבים. מאז לא היה איתו קשר עד שב1997- עשה מעשים כדי לעורר את תשומת לב השב"כ ולקבל כסף כמי ששיתף פעולה בעבר. ניתן לו סכום חד פעמי של 800 ש"ח ונאמר לו שאין הוא ממלא אחר התנאים המזכים בשיקום על ידי שרותי הבטחון. ביולי 97 שוב נכנס ארצה שלא כחוק.

אינני סבורה שיש להתייחס לכל אלה בקלות דעת ולומר - כטענת הסניגור - כי אין בהם כוונה רצינית למעשים מסוכנים. אין לקחת סיכון בנושאים הקשורים לבטחון הציבור ולחיי התושבים.

ממכלול העובדות המפורטות בכתב האישום, מההחלטה, ומדברי ב"כ המשיבה עולה, כי לפנינו אדם שמסוכנותו ברורה ויש להגן על הציבור מפניו. ב"כ העורר מסר כי קיימת אפשרות שיימצא לו ערב בארץ אולם אמירה זו אינה מפורטת דיה על מנת שניתן יהיה לשקול אותה, וגם אילו היתה כזו לא היה בערובה כספית כדי להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של העורר.

המשפט קבוע ל29.10.97- ואמור להסתיים באותו מועד. לפיכך יש לקוות שהמעצר לא יהיה ממושך.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.9.97).