עטאללה דיין נ' בית הדין הצבאי המחוזי

פסק-דין

1.על העותר, שהוא חייל מילואים, הוגש בבית הדין הצבאי המחוזי מחוז שיפוטי צפון - הוא המשיב - (להלן - "בית הדין") כתב אישום בשל עבירות בניגוד לחוק השיפוט הצבאי תשט"ו1955-. שמיעת הראיות במשפט תמה ואחרי פרשה של דחיות נקבעה ישיבה לשמיעת סיכומי טענותיהם של באי כוח בעלי הדין. משבוטלה גם ישיבה זאת, "בשל טקס השבעת שופטים שנקבע לאותו מועד", הורה אב בית הדין - בלי שביקש תחילה את תגובתם של באי כוח בעלי הדין - כי סיכומי הטענות יוגשו בכתב. כמו כן קבע את היקפם ואת מועדי הגשתם של הסיכומים. בקשתם של באי כוח העותר, שהם סניגורים צבאיים, לקבוע מועד שבו יטענו בעל פה נדחתה. מכאן עתירתם נגד בית הדין.

2.הלכה פסוקה היא כי סיכומים בכתב "אינם הדרך שנמצאה מתאימה לבירור טענות הצדדים בהליך הפלילי, אלא אם כן באה על כך, במקרה נתון, הסכמתם המפורשת של כל בעלי הדין" (ע"פ 216/86 (ב"ש 678/86) תאופיק אחמד יוסף ג'ברין ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (ההדגשות שלי - י' ט'); י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני (ספר ראשון), מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח1998-, בעמ' 920). במקרה הנדון לא נתבקשה הסכמתם של בעלי הדין וממילא לא ניתנה. אכן, שאיפתו של אב בית הדין לקצר ולייעל את הדיון, שנתמשך יתר על המידה, ראויה לשבח; אולם, לאור ההלכה הנזכרת, ראוי היה, כי ייעתר לבקשתם של הסניגורים הצבאיים ויקבע מועד לשמיעת טענותיהם בעל פה.

עם זאת, אין המקרה הנדון מצדיק את התערבותנו. אפילו ישאיר אב בית הדין את החלטתו על כנה יוכלו הסניגורים להעלות את השגותיהם נגד ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין, אם ימצאו שהגנתו של העותר נפגעה בעטייה. כך שלא נחסמה בפניהם הדרך להגן עליו כמיטב יכולתם.

3.לפיכך אנו דוחים את העתירה בלי לבקש תשובה.

המזכירות תמציא בדחיפות את העתק פסק הדין למשיב.

ניתן היום, ד' בתמוז תשנ"ט (18.6.99).