יהושוע לבנון ו-39 אח' נ' שר הביטחון ואח'

פסק-דין

חרף הודעת המשיבים, כי אין הם מתנגדים לבקשתם החדשה של העותרים למתן פרטים אודות סוגיית פתיחת קבר האחים של חללי אח"י אילת, איננו רואים מקום להותיר עוד על כנה את העתירה שלפנינו.

בעקבות הגשת העתירה, לפני כשבע שנים, בדקו המשיבים אם, ובאלו תנאים, ניתן להיענות למשאלותיהם של העותרים. בדיקות אלו כללו גם נקיטת מהלכים מעשיים. כל עוד נראה היה כי היענות לעתירה מותנית רק בהתגברות על מכשולים מקצועיים ומינהליים ועל אילוצים תקציביים, עודד בית המשפט את מהלכי המשיבים; ומתוך רגישות לכובדו וייחודו של הנושא העניק לבעלי הדין את כל הזמן שנראה היה שהוא דרוש להם במטרה להגיע לתכנית בת-ביצוע שתהיה מקובלת על שני הצדדים. כל זה היה נכון וראוי כל עוד סברנו – וכך ללא ספק סברו גם פרקליטי הצדדים – כי העמדה המוצגת בעתירה הינה מקובלת על כל המשפחות השכולות הנוגעות בדבר. אלא שבישיבת יום 25.9.01 התברר לבית המשפט כי חלק מבני המשפחות השכולות (בכללם מי שמלכתחילה נמנו עם העותרים ותמכו בעתירה) מתנגדים לפתיחתו של קבר האחים. עוד במהלכה של אותה ישיבה העמדנו את באי-כוח העותרים על כך, כי לדידנו, די בהתנגדותם של חלק מבני המשפחות השכולות לפתיחת קבר האחים כדי להוביל לדחיית העתירה. עמדה זו חזרנו והטעמנו בהחלטתנו מיום 18.11.01, וכן בהחלטתנו מיום 23.2.03, בה ציינו כי "על רקע האמור, ולאור רגישותו המיוחדת של הנושא, ייטיבו העותרים לעשות אם יחזרו בהם מן העתירה".

עיינו בתגובת העותרים להחלטתנו האמורה, ובתגובת המשיבים לתגובת העותרים. איננו סבורים, כי במידע החדש אודות הבירורים המתנהלים סביב המלצות ועדה שמונתה על-ידי שר הביטחון בנושא פתיחת קברם של חללי אח"י אילת (סוגיה העומדת לבירור בבג"ץ 4225/01), יש כדי להצדיק את הנחתה של העתירה תלויה ועומדת. העתירה שלפנינו מיצתה את עצמה ודינה להימחק, תוך שמירת זכותם של העותרים לשוב ולפנות לבית המשפט בעתירה חדשה בעניינם אם וכאשר תעמוד להם עילה ראויה לכך.

אשר על כן אנו מחליטים למחוק את העתירה.

ניתן היום, י"ג באדר ב' תשס"ג (17.3.03).