ג'מאל גלעוד נ' משרד הפנים - מרשם האוכלוסין

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר, השוהה בישראל מכוח היתר מת"ק מתחדשים במסגרת איחוד משפחות, כי יינתן לו מעמד של תושב ארעי במדינת ישראל.

מן העתירה עולה כי העותר נישא לאזרחית ישראלית בשנת 2000, ומשנת 2001 הוא שוהה בישראל מכוח היתר שקיבל מהרשויות המוסמכות, אשר מתחדש אחת לשנה. העותר פנה למשיב בבקשה כי יינתן לו מעמד של תושב ארעי, אשר יקנה לו זכויות בסיסיות, שכן מרכז חייו הינו בישראל. כעולה מתגובת המשיב, בקשתו זו סורבה על ידי שר הפנים, וזאת לאור ההמלצה של הועדה המקצועית הממליצה לשר הפנים לעניין החלטות לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. השר קיבל את המלצת הועדה ולא אישר את בקשתו של העותר, שכן לא פורט כל טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד של תושב ארעי, וזאת בייחוד לאור העובדה כי העותר בעל היתרי שהייה מתחדשים המאפשרים לו לעבוד ולרכוש ביטוח רפואי, כפי שעולה ממכתבה של יו"ר הועדה מיום 2.5.2011.

מכאן העתירה שבפנינו.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיב, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 קובע כי בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. סעיף 3א1 לחוק קובע:

היתר ורישיון במקרים הומניטריים מיוחדים

(א) על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה (בסעיף זה – הוועדה) – (1) לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל; (2) לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור, לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל.... (ד) שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיון או לאשר בקשה, לפי הענין, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים; החלטת השר תהיה מנומקת. ה) לענין סעיף זה – (1) העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד;...

סעיף זה חוקק בשנת 2007 במסגרת תיקון לחוק. כאמור, הסעיף מקנה לשר הפנים סמכות ליתן רישיון לישיבת ארעי בישראל למי שלא היה זכאי לו לפני התיקון, וזאת מטעמים הומניטאריים מיוחדים, ובהתאם להמלצת הועדה.

העתירה שבפנינו אינה מעלה כל תשתית עובדתית אשר יכולה להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 1759/94 סורזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 630 (1994)). טענתו העיקרית של העותר בדבר מרכז חייו בישראל אינה מקימה כשלעצמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיב. טענות העותר לא מלמדות כי המשיב נהג שלא בהתאם לאמור בהוראות הדין. כמו כן, לא הוצגה תשתית עובדתית, ולא הובאו כל ראיות כי ההחלטה בעניינו מנוגדת לכללי המשפט המנהלי בהתאם לחוק הקיים, כגון, חוסר סבירות קיצוני או הפרה של כללי הצדק הטבעי (ראו בג"ץ 6953/08 פחימה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 23.12.2008)). המשיב פעל בהתאם לאמור בחוק, שקל את הבקשה והחליט לדחותה, לא די בכך, כשלעצמו, על מנת להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

ניתן היום, ח' באייר התשע"א (12.5.2011).